שילוב הבלוג בתהליכי למידה

הבלוג הוא אמצעי חינמי המצוי ברשת המאפשר לאדם או קבוצה לבנות מאגר ידע בתחום מסוים. למראית עין הבלוג הוא כמו יומן אישי שבו הרשומות הראשונות שנראה, הן הרשומות האחרונות שכתב יוצר הבלוג. אך למעשה הבלוג כולל בתוכו מערכת חיפוש פנימית, המבוססת על שיטת התגיות, המאפשרת למצוא כל תוכן שאי פעם נכתב בבלוג בנושאים רצוים. ייחוד נוסף של הבלוג הוא האפשרות שניתנת לכל גולש להשאיר תגובה על כל רשומה.

להרבה ילדים היום כבר יש בלוגים למיניהם. חלקם בונים בלוגים בנושאי משחקים, שירה או יומן אישי, ואחרים אף יוצרים בלוגים בנושא מקצועי כלשהו.

שילוב הבלוגים בתהליכי למידה הוא תחום חדש, ועדיין לא ברור אם היתרונות עולים על החסרונות.
לעת עתה אתן לכם להחליט. הנה דוגמא לבלוג שיצרה עומר שיבובסקי מכתה ה' (בית ספר הרטוב בקיבוץ צרעה) בקורס העשרה מטעם בית הספר שלה. נושא הבלוג- סיפור ספינת אקסודוס והעפלה לארץ ישראל.

אמנם הבלוג אינו מנצל את מאפייני הטכנולוגיה לגמרי, אך לדעתי הפעילות השיגה את מטרותיה החינוכיות.

עיצוב אינטראקציות- שימוש במגוון המדיות הקיימות להעברת מסרים חברתיים ותרבותיים

עיצוב אינטראקציה, או בשמו האנגלי: interaction design, הוא אחד מהתחומים החמים בעולם הטכנולוגיה היום. במכון הטכנולוגי אקדמי בחולון נפתח לפני שנתיים קורס בשם interaction design hands-on או בקיצור IDHO, המפגיש את הסטודנטים עם עולם מורכב זה. הסטודנטים עצמם באים מרקעים שונים: חלקם מעצבים תעשייתיים, חלקם מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה וחלקם אנשי טכנולוגיות למידה.

סרטון זה מציג את תערוכת הסיום של מחזור מרץ-אוגוסט 2008, בו לקחתי חלק. הנה קישור לאתר הקורס הזה.
הנה קישור לאתר הקורס מרץ-אוגוסט 2007.

התערוכה הבאה תערך באיזור פברואר 2009. הודעות יגיעו בהמשך!

"איפה אני לוחץ כדי למחוק?" או מה לעזאזל עושים זקני השבט ברשת?

השתתפתי היום בכנס "שיבה דיגיטלית" מטעם מרכז צ'ייס. הגיל הממוצע באולם היה +70. הנה כמה רשמים שלי מהכנס.

ראשית, יצא לי להכיר את פרוייקט הקשר הרב-דורי שמאורגן על-ידי משרד החינוך ומנוהל על-ידי דורית בכר כבר מזה 8 שנים. בפרוייקט מחברים בין קשיש לתלמיד ביה"ס יסודי ובמשך 14 מפגשים התלמיד מלמד את המבוגר מיומנויות מחשב בסיסיות. המפגשים מתרחשים בזמן שעות הלימודים כך שהקשישים מראים את נוכחותם בביה"ס. הסתבר שלא רק שהקשישים הצליחו ללמוד מהצעירים את רזי הטכנולוגיה, אלא גם הילדים הצליחו ללמוד מהמבוגרים על רזי החיים. אך הופתעתי לשמוע, כמו שמייסדי הפרויקט הופתעו לגלות, שמעבר לתרומה ההדדית הזו קרתה תופעה נוספת. בזמן שהמבוגרים הסתובבו בכתלי בתי הספר הורגשה ירידה ברמת האלימות מצד הילדים והם הציגו התנהגות סובלנית וחברתית יותר כלפי חבריהם. כיום הפרוייקט מתבצע בכ400 בתי ספר ברחבי הארץ בכל המגזרים.
דברים אלה מתחברים באופן ישיר לפוסט הקודם שלי מהכנס של הגלישה הבטוחה לילדים ברשת.

שנית, הוצגו שם הפעילויות המרכזיות שעושים הסבים וסבתות שלנו שכן גולשים. הם בעיקר משחקים, מצ'וטטים, שולחים מיילים, מחפשים מידע על עבודה, נסיעות ובריאות, קוראים חדשות ומשלמים תשלומים באתרי ממשל.

דבר אחרון, דר' גיתית קוה (מהיחידה הפסיכולוגית לאבחון, טיפול ושיקום), סקרה את הנקודות המרכזיות שמדרדרות אצל כולנו בהשפעת הגיל:
- יכולת פיצול הקשב
- איטיות המחשבה
- קושי להתעלם מגירויים לא רלוונטים
- קושי בזכירה של אירועים ומצבים
- קושי בשליפה של מידע קיים (בעיקר שמות)
הווי אומר שפיתוח לקהל יעד מבוגר צריך לקחת בחשבון את כל גורמים אילו.

"למה אתה לא יוצא לשחק עם חברים?" או מה לעזאזל עושים הילדים ברשת?

היום השתתפתי בכנס השנתי של עמותת אשנב (אנשים למען שימוש נבון ברשת), שסבב סביב השאלה: כיצד להדריך את הילדים ובני הנוער על גלישה בטוחה ברשת. הכנס הרשים אותי מאד בכך שכמעט מחצית מהכנס ילדים עמדו והרצו מעל הבמה.

אחד מהם, בן 15, בא לייצג את בני גילו ולספר לנוכחים על החוויות שעוברות על בני הנוער בגלישה ברשת. הייתי רוצה להדגיש כמה נקודות מדבריו שכן אלה נקודות שאני מטיף להן בעצמי למורים שאני פוגש (או שפוגשים אותי...). הוא סיפר על ההשפעות המרכזיות שיש לרשת על חייו ובאילו נקודות ישנו מפגש כזה.
היבט אחד הוא כמובן הלימודים. הוא וחבריו לכתה אפילו יצרו אתר כתתי שבו הם מחליפים חומרים לפני מבחנים. הם נעזרים ברשת כמקור מידע, אך בד בבד דיווח כי בני הנוער נתקלים בבעיה חמורה במציאת חומר רלוונטי.
היבט שני הוא התקשורת. הרשת מאפשרת יצירת קשר עם אנשים שבלעדיה לא היה ניתן לעשות זאת (והזכרתי זאת בפוסט על פרסום עצמי ברשת).
היבטים אחרים הם שיתוף הקבצים ופורנוגרפיה. לא אתמקד בשניים האחרונים, אך לעת עתה חשוב לציין שבן ה15 הקפיד להבהיר לנוכחים כי שני היבטים אלה הינם חלק בלתי נפרד מהתבגרותם של בני הנוער היום (והדגיש את הפורנוגרפיה ברשת).

בהמשך הכנס התקיים מפגש עם חמישיית נערים בגילאי 16-17, שעובדים ומתעלים באופנים שונים את הרשת לתועלתם האישית, חלקם אפילו הכלכלית. שמותיהם: ירין גאון, עידו טל, תאי קאיש, גולן שירצקי, עמוס פלד.
אותם שאלו שאלות רבות על השימוש ברשת ולא אסקור את הכל.

מה אני מבין מכל הדברים הללו?
א. הילדים זקוקים לעזרה ותמיכה והם אומרים זאת (גם אם לא מפורשות). בפה אחד הם ציינו שלימוד גלישה חכמה בבית-הספר יסייע בהתמודדות שלהם עם הרשת.
ב. הילדים זקוקים להערכה ועידוד של ההורים. הילדים ביקשו מההורים בקהל לשבת עם הילדים ליד מסך המחשב ולהתעניין במה שהם עושים.
ג. האינדיוידואליזם התחזק בצורה כה משמעותית עד שבני הנוער של היום חושבים על יזמות וכסף כבר מגיל צעיר מאד.
ד. אסיים בציטוט של תאי קאיש שאמר: "תנו לילדים לעשות את מה שהם יודעים לעשות". הוא דיבר בהקשר של החופש הניתן לילדים היום בבתי הספר בכל הנוגע לאופי הלימוד.

Revolutions, תוכנית לימודים מבוססת משחק מחשב

בתוכנית ה CMS (Comparative Media Studies) של אוניברסיטת MIT (האהובה עלי) יצרו משחק בשם Revolutions, המבוסס על סיפור של שייקספיר הגדול.למשחק יש סוף פתוח, שלא כמו לסיפור, אך שחקן שיעשה שימוש בסיפור יגלה שהוא מצליח יותר במשחק. מעין ספר "צ'יטים". המשחק בנוי בפרקי משחק של 45 דקות, בהתאמה מדוייקת לזמני שיעור בכתה, כדי לאפשר זמן משחק ליד המורה ואחר-כך לבצע רפלקציה על התהליך יחד עם המורה.

הצגתי את המשחק הזה, יחד עם עוד כמה פרוייקטים דומים נוספים, במצגת שסיכמה מאמר שלם בתחום זה של שילוב המשחק בתוכניות חינוך (קישור למאמר ולמצגת יגיעו בקרוב).

בחיפושי באתר של תוכנית הלימודים CMS שבאוניברסיטת MIT (במטרה ללכת ללמוד שם), גיליתי את הקישור הזה שהוביל אותי למידע נוסף על המשחק, כולל: הורדה חינמית, מטרות, תמונות, סרטונים שעשו התלמידים ועוד.

על הערכה הוגנת: האם מותר למרצה לשנות דרישותיו?

מה חשיבותו של הסילבוס? האם מישהו מהתלמידים מסתכל על המסמך הזה? האם מותר למורה לשנות את הרכב הציון הסופי במהלך המסמטר?

כאמור באחד הפוסטים הקודמים, מצאתי (עדיין לא באופן מחקרי) שאופי המטלות והרצף שלהן בקורס (או לחילופין שיעורי הבית) מהווים גורם משמעותי ביצירת מוטיבציה אצל התלמידים או דיכוייה. אני רוצה להציג פן נוסף הקשור במטלות שיכול להשפיע על רמת המוטיבציה של הלומדים. והוא - הוגנות המורה בהענקת הציון.

מרגע שהועלתה מטלה - אין לשנות את דרישותיה!
ואם יש בעיה עם זה - זו בהחלט בעיה...
המצב הרצוי הוא שהמורה נותן מטלה והתלמידים מבצעים אותה. בלי שאלות ובלי בעיות. אבל מה קורה כאשר התלמידים לא מבינים מה רוצים מהם? או שהם חושבים שהמורה התבלבל בחומר? או שלאחר קבלת הציון הם מתחילים בתלונות ובערעורים בגלל הערכה שלא לפי הדרישות?
כל שינוי בדרישות המטלה (או לחילופין דרישות הקורס) עלול לפגוע בהוגנות המרצה כלפי התלמידים, גם אם זה רק חלק קטן מאד מהם (אפילו אחד). ולכן, על כל שינוי להתבצע בהסכמת כל התלמידים! כל אפשרות אחרת תהיה לא הוגנת כלפי תלמיד אחר.

שינויים שאפשר לעשות:
1. ביטול הציון על המטלה ושינוי חלוקת הציון בקורס כולו.
2. שינוי דרישות המטלה עצמן. הקטנת הדרישות, הגדלתן או רק הגדרה מפורטת יותר שלהן.

גם השינויים האלה, שלכאורה נראים מאד לגיטימיים, יכולים להשפיע מאד על המוטיבציה של התלמידים. לעיתים אפילו דחיית תאריך ההגשה של מטלה, לאחר שהתלמידים כבר קיבלו אותו, יכול להפריע לחלק מהלומדים.
הטיפ שאני מציע כדי לדעת מה הוגן ומה לא, הוא זה: בכל פעם שאתה מתכוון לשנות דרישות למטלה שנתת, קח בחשבון את שני הקיצונים- התלמיד המשקיע שמגיש ראשון והתלמיד שלא משקיע אבל צריך לתת לו את ההזדמנות. חשוב מה יקרה לשני התלמידים הללו בכל אופציה של שינוי דרישות מטלה שנתת להם.

ואם אענה על השאלות שהתחלתי איתן: הסילבוס מהווה תיאום ציפיות בין המורה לתלמיד. אין זה הוגן לשנות את תוכן הסילבוס ודרישות המורה באמצע הדרך. הבעיה טמונה בעצם השינוי.

ביקורות על הקונסטרוקטיביזם

את המודעה הזו עיצב גדי יוסף, חבר יקר, שלומד איתי במחלקה לטכנולוגית מערכות למידה במכון הטכנולוגי חולון.
גדי מתעניין מאד בתחום עיצוב וייצוג המידע ולאחרונה התחיל בכתיבת בלוג בתחום.
בהצלחה חבר.

רצף מטלות נכון בתוך יחידת לימוד

כאשר רוצים לבנות קורס/ יחידת לימוד בצורה כזו שהלומדים יהיו מעורבים בצורה אופטימלית, שיהיו בעלי מוטיבציה גבוהה ושיבנו נכון את החומר, חשוב להתייחס לאופי המטלות ולרצף שלהן בקורס. מסתבר שלרצף המטלות ולאופיין יש משקל גדול אצל הלומד בתפיסתו את הקורס כולו (אני אומר זאת בהסתמך על ניסיוני בתור מרצה במיניקורס בלימודי התואר, בתור תלמיד במיניקורסים אחרים וגם מתוך ניסיונם של חברי האחרים במחלקה).
התגלה כי כאשר יוצרים את הרצף הבא במטלות הקורס ללומדים יהיה קל יותר "להכנס לעיניינים" ויהיו מוכנים להשקיע מזמנם ללמידה.

מטלת פתיחה: נגיעה בחייו האישיים של הלומד. מטלת הפתיחה של יחידת לימוד צריכה לתת ללומד הזדמנות לגלות את עצמו או לגלות משהו על עצמו. עדיף שהמטלה תהיה אישית ולא בקבוצה. אולי שהלומד יביא משהו אישי לכולם או לחילופין יגלה נדבך נוסף בעצמו שלא ידע על קיומו. באופן כזה, הלומד יוצר קשר אישי ורגשי עם התוכן הנלמד. כך נוצר פוטנציאל גבוה יותר ליצירת ידע וחוויה לימודית.
מטלות אמצע ללימוד החומר: הערכה של הקיים. בתוך הלימוד עצמו מומלץ לתת מטלות שיתארו, יסבירו ויסייעו ללומד להכיר את העקרונות המנחים בתחום התוכן הנלמד.
מטלה מסכמת: יצירה אישית. כאשר רוצים לסכם יחידת לימוד ולוודא שהלומד באמת הפנים את התוכן, יש לבחון אותו במשימת יישום. היישום היעיל ביותר מתקיים כאשר מאפשרים ללומד ליצור באופן חופשי בתוך גבולות המוגדרים מראש. החכמה היא למצוא את האיזון העדין שבין החופש לבין ההגבלה. אם במהלך מטלות האמצע השארנו את הלומד בגבולות העקרונות של התוכן, במטלת הסיום אפשר, אם ניתן, לתת ללומד לפרוץ גבולות אלה.
כדאי שמטלות האמצע ומטלת הסיום בודאי- יהיו קבוצתיות.

בוגר בית הספר בעידן הידע: קווים לדמותו

רשומה בכתיבה....

רבים וגדולים ממני כתבו על נושא זה (סולומון).

המאפיינים שאני רואה הם:
1. פיתוח יכולות גנריות:
א. יצירתיות ויכולת פתרון בעיות,
ב. קבלת החלטות מהירה ויעילה, (גם במצבים של חוסר נתונים)
ג. שליטה במידע ובמקורות מידע, (איפה למצוא מה = מידענות)
ד. יצירת ידע (מה התנאים שבהם אני לומד בצורה היעילה ביותר)
2. התמקדות ואינטגרציה: לדעת כמה שיותר בכמה שיותר תחומי תוכן. ולהתמקד בתחום אחד ספיציפי במטרה למצוא נישה מקצועית.
3. יכולת ניהול עצמית יעילה: ניהול למידה, ניהול זמן.
4. התמודדות עם שינויים:

"מה לעשות עם התוצרים של התלמידים שלי?" או פרסום עצמי בעידן הידע

המציאות כיום היא:
1. הילדים מנהלים קשרים עם אנשים אחרים בכל העולם.
2. הילדים מכירים את הטכנולוגיה והכלים האינטרנטים בצורה טובה יותר מכל אחד מעל גיל העשרה.
3. פרסום תוך-כתתי או תוך-בית-ספרי לא מספק בעידן בו לכל ילד יש בלוג אישי.

למה בכלל לעשות משהו?
1. מכיוון שאנחנו רוצים שלילדים יהיה אכפת ממה שקורה בבית הספר.
2. אנחנו רוצים שהם יעבדו על התוצרים שלהם.
3. ואנחנו רוצים שהם יחשיבו הצלחה בבית הספר לפחות כמו הצלחה במשחק הרשת שהם משחקים בו עכשיו.

אז מה לעשות?
1. לעבור למדיניות של יצירת תוצרים. ברגע שהילד יראה שללימודיו בבית הספר יש תוצרים בעלי משמעות - הוא יעריך יותר גם את בית הספר. והדבר אפשרי גם במסגרת תוכנית הלימודים הצפופה מאד של משרד החינוך. תוצרים לדוגמא: הצגה שמועלית בשפה הצרפתית/ אנגלית/ ערבית, עבודות חקר בביולוגיה ותיעוד תצפיות על חיות, כתיבה ונגינה של מוזיקה, הכנת מצגות/ לומדות בנושאים מגוונים, יצירת משחקים ועוד ועוד.
2. לארגן תערוכה מקצועית שנתית בתחום מסויים ולהזמין אליה מקצוענים באותו תחום (מעצבים/ רופאים/ מנהלים/ זמרים מדענים/ סופרים/ הסטוריונים/ וכו'). בצורה כזו ההכרה בעבודה של הילד לא באה רק מבית הספר או מההורים.
3. ליצור אתר אינטרנט לבית הספר (ובמקומות מסויימים כדאי גם ליצור אתר למחלקה/ לכיתה). מטרת אתר כזה צריכה להיות הצגה של עבודות התלמידים בעולם הוירטואלי, משום שלנוכחות ברשת יש השפעה ארוכת טווח על תחושת הסיפוק של הילד בעוד שלתערוכה יש משמעות קצרת טווח (למרות שזו גדולה הרבה יותר).
בתוך אתר בית הספר יש להקצות דף אישי לכל ילד. מנגנון חברתי הדומה לfacebook יכול להוות תשתית לדף כזה. בנוסף מורה יכול להחליט על הבלטה של עבודות נבחרות של התלמידים שלו.
4. לארגן תחרויות יצירתיות למיניהן. התוצאות יפורסמו ברשת: באתר בית הספר, אתרי חדשות רלוונטים ופורומים מקצועיים.
5. לשתף את התלמידים בכל תהליכי השינוי הללו! ערכו תחרות עיצוב לאתר האינטרנט החדש של בית הספר, תנו לילדים להסביר את בחירותיהם העיצוביות, החליטו על העיצוב הנבחר, פרסמו את שאר העיצובים המובילים בדף הסיכום של הפעילות, תנו לילדים למצוא עבורכם את המקום הטוב ביותר שבו יהיה ניתן להקים את אתר ביה"ס, תנו להם לנסות לבנות את האתר, תנו להם לחפש את המבנה החברתי היעיל ביותר לדעתם (איזה מנשק הוא הנוח ביותר).
נוסף לכך, אל תתביישו לתת לילדים לארגן את התערוכות של עצמם (כמובן בהדרכה והשגחה של מורה): שהם ידאגו לעיצוב ההזמנות, ארגון ערב הפתיחה, סידור התלייה של התוצרים וכו'.

כמות מול איכות - עומס המוטל על הלומד , חלק ב

מטלות במהלך הקורס:

היבט נוסף של העמסת הלומדים במטלות בא לידי ביטוי גם במהלך הסמסטר. כאמור, בתואר שלנו יש בממוצע כאחד-עשר קורסים בסמסטר. בתור שיעורי-בית בכל קורס אנו מקבלים כמעט מטלה אחת לכל שבוע. כך שבסופו של דבר יש לנו בין 6 ל-11 מטלות בכל שבוע! זה המון במושגים של עבודות אקדמאיות וקונסטרוקטיביסטיות.

לא תמיד ניתן לאחד בין קורסים גם במטלות שבדרך (הפיגומים ההדרכתיים), כפי שניתן לעשות עם מטלת הסיכום. מה שכן אפשרי (ומתבצע בקורס מידענות דרך האינטרנט של ד"ר הדס וינברגר) הוא ליצור פרוייקט סיום שנבנה יחד עם הקורס. כלומר, המטלות שבמהלך הסמסטר מהוות בעצם חלק מפרוייקט הסיום עצמו או מרכיבות חלקים שונים ממנו.

למשל, נניח שיש לנו קורס "האנימציה כסיפור" שבסופו אנחנו רוצים שהלומדים יפיקו סרטון אנימציה באורך של עד 5 דקות. ישנה האפשרות לתת ללומדים מטלות קטנות לכל אורך הסמסטר כמו למשל: "צרו סרטון באורך של דקה...", או "צרו קובץ ריק שבו יופיעו כפתורים לשליטה על סאונד בפלאש...", וכו'. בסוף סמסטר כזה הלומדים יצטרכו ליצור סרטון חדש באורך של 5 דקות (כולל מחשבה חדשה על הסיפור וביצוע חדש).

האפשרות השנייה היא לתת להם זמן לחשוב על סיפור טוב (בזמן שהם מתחילים ללמוד על עקרונות האנימציה) ואחר-כך להתחיל לצייר את האובייקטים שלהם (בזמן שהם לומדים על איור ראשוני), וכן הלאה וכן הלאה כך שבסופו של דבר הם יתרגלו את הנלמד באותו רגע ותוך כדי זה יקטינו את העומס שיהיה עליהם בסוף הסמסטר.

כמות מול איכות - עומס המוטל על הלומד , חלק א

המטלה המסכמת (פרוייקט הסיום):

הקונסטרוקטיביזם דוחף ליצירתיות מצד הלומדים. התאוריה דוחפת את המורים לייצר הפעלות משמעותיות, כאלה שהלומדים יפיקו מהן תוצר מוחשי.

הבעיה היא שכאשר אנחנו מדברים על תוכנית לימודים מלאה, התוצאה היא שהלומדים עומדים מול מספר רב של קורסים במקביל (אצלנו יש כאחד-עשר קורסים בסמסטר) כאשר לפחות לחצי מהקורסים ישנה מטלה מסכמת משמעותית משלו.

כאשר אני אומר "מטלה משמעותית", אני מתכוון למטלה שבאמת מגלמת את עקרונות הקונסטרוקטיביזם: נותנת ללומד שליטה על קביעת תחום התוכן, מהווה מטלה מציאותית שנקבל גם בחיים האמיתיים ועוד. מטלות כאלה הן מטלות שאנחנו, הלומדים, נשמח להשקיע את זמננו בהן מכמה סיבות: (א) התנסות חשובה לקראת ההכנה לעבודה ולחיים האמיתיים. (ב) אם הלומד מצליח להפיק תוצר משמעותי, התוצר יכול להכנס לתיק העבודות שלו.

אך יחד עם זאת, עלינו לזכור את כמות העבודות המוטלות על הלומדים שלנו ותמיד להיות עם היד על הדופק בכל הנוגע לעומס המוטל עליהם. ישנו איזון עדין מאד בין הרצון להכין את הלומד לחיים לבין יצירת עומס יתר עליו. וכאשר העומס גובר, המוטיבציה הפנימית יורדת.

מה שאני מציע הוא בעצם ליצור אינטגרציה רבה יותר בין הקורסים השונים, בעיקר בין קורסים תיאורטים וקורסים מעשיים. בצורה כזו אנחנו מרוויחים פעמיים: פעם אחת, אנחנו מרוויחים מטלות משמעותיות יותר בעקבות הכנסת היבט תאורטי לקורס מעשי, ופעם שנייה אנחנו מקטינים את מספר המטלות הכולל המוטלות על הלומד ובכך אנחנו ממקדים את הלומדים למספר מטלות מצומצם יותר.

מבחן בקורס תכנות- אופן ההערכה בקורס מעשי

מבחן כתוב בפורמט הישן אינו רלוונטי בקורס מעשי כמו קורס תכנות. יש ליצור צורת הערכה מעשית בה הלומד מאותגר אבל בו-זמנית הוא מקבל את כל הכלים שאותם יש לו גם בעולם האמיתי.
בעולם האמיתי יש לרשות הלומד מחשב, סביבת תכנות (שעוזרת לו בתיקון שגיאות) ואינטרנט כמקור מידע. אין שום בעיה לתת לנבחנים זמן קצוב לכתיבת תרגיל גם עם אינטרנט פתוח על המחשב. אדרבה, שיחפשו! אולי הם יגלו איזה משהו חדש שלא ידעו קודם?
קונסטרוקציה כזו מחייבת את הלומדים למצוא לעצמם מקורות מידע זמינים וידועים מראש. היא מחייבת אותם להבין כיצד בנויים מקורות המידע המקוונים האלה ומחייבת אותם להכיר את שיטת החיפוש שם. הווי אומר, בשיטת הערכה כזו הלומד גם ילמד ויתרגל כבר בתקופת הלימודים שלו (!) כיצד לאחזר מידע הדרוש לו בנושאי פיתוח. המיומנות של אחזור מידע הנחוץ לעבודתך חשובה יותר מכל יכולת כתיבת קוד.

מילה על המחלקה לטכנולוגית מערכות למידה

לימודים לתואר ראשון BA בטכנולוגיה למערכות למידה. התואר אורך שלוש שנים ונלמד במכון הטכנולוגי אקדמי בחולון. אחד השמות של התואר באנגלית הוא: Instructional Design (פיתוח הדרכה). בלימודים אנחנו מתעסקים בשלושה תחומים מרכזיים:
(א) פיתוח, תכנון ועיצוב סביבות לימוד. תחום זה כולל קורסים בתכנות בשפות רבות: actionscript, javascript, visual basic, .net, c#, asp . כמו כן, אנחנו מתעסקים בתוכנות עיצוב ומולטימדיה מכל הסוגים: flash, photoshop, premiere, composica, dreamweaver ועוד ועוד. אנו לומדים ליצור מנשקי משתמש (User Interface) אינטואיטיבים ומתאימים למשתמש הייעודי.
(ב) ניהול ידע ומידע. תחום זה כולל הכרות עם כלים ברשת המאפשרים ניהול ושימור ידע. אנו לומדים שיטות למציאת מידע באופן היעיל ביותר ברשת ואנו לומדים גם ליצור שיטות כאלה (למשל: יצירת מנוע חיפוש מותאם לתחום דעת מסויים, או יצירה וניהול נכון של סביבת למידה ארגונית).
(ג) פדגוגיה ותוכניות הדרכה / למידה. אנו לומדים ליצור תוכנית לימודים / הדרכה לקהל יעד ממוקד כדי לענות על צורך מסויים. אנו לומדים להתאים את שיטות ההדרכה וההעברה ללומדים עצמם. אנו לומדים כיצד להציג תוכן בצורה הטובה ביותר.

הערה: הניתוח שמוצג כאן אינו פרסומי והוא שונה מההצהרה של המחלקה עצמה.