חיים ללא סמארטפון - אפשרי?

ביקשו מבני נוער להסתובב ללא הטלפון החכם למשך 4 ימים ברציפות. מה קרה להם והאם זה הצליח? 

צפו בכתבה היותר מידי קצרה של ערוץ 13.

על נסיעה ללא WAZE, איך מתחילים עם בנות, השינה עם המסכים, והשעון המעורר בבוקר.

השאלה היותר מעניינת היא: האם רק בני הנוער משנים את דרכם, או שמא כולנו משתנים?

פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר מספר בכתבה מספר עובדות מעניינות מאד שמתחברות באופן ישיר להרצאתו של תמיר אילון מהפוסט הקודם.

" עזבו את minecraft ולכו לתנועת נוער " , תמיר ליאון

שמענו היום הרצאה מאת תמיר ליאון, אנתרופולוג המטיף להפטר מהמסכים. 

אז להלן כמה ציטוטים מדבריו. מסכים מאד עם מרביתם.

- מציאת אושר תלויה באיכות הקשרים החברתיים שיש לאדם. לא לכמות, אלא לאיכות. אדם צריך להרגיש שיש לו גב.

- הילדים והנוער של היום בודדים. לא כי הם רוצים, אלא כי אין להם יכולות חברתיות וכישורים בינאישים המאפשרים יחסים אינטימיים. קשה להם להיות במחיצתם אחרים, בשקט, ולהסתכל בעיניים.

- אין תחליף לתנועות-הנוער מבחינת התרומה ליכולת החברתית שמתפתחת אצל הילד. בעיקר בשכבות הבוגרות. הקומונה, הכוח הקבוצתי, תחושת השליחות, העשייה והביחד (וכמובן ללא זמן ללא מסכים) - כל אלה עקרונות שערכם לא יסולא מפז.
- הדבר הבא בתור במידת ההשפעה שלו הוא ספורט קבוצתי בחוץ.
- מה אפשר לעשות בתוך הבית? לייצר טקסים ומסורות ללא ניידים וללא מסכים (כמו למשל ארוחת ערב משותפת, 5 דקות שיחה משפחתית לפני האוכל, 5 דקות לשבת לשולחן לשתות כוס מיץ בבוקר לפני שיוצאים לעבודה ולבית הספר); להוציא את המסכים מחדר השינה של הילד; יום ללא מסך (מומלץ שילד יהיה שעתיים ביום מקסימום מול מסך כלשהו, לכן ההמלצה היא לעשות שיהיה יום בשבוע שבו הילד יבחר להיות ללא מסך).
- ילד שהצליח, זה בזכותו. ילד שנכשל, זה בגללו. ילד צריך להבין שהוא אחראי לגורלו ומה שקורה בחייו, לא קרה בגלל שום סיבה חיצונית.

והדבר החשוב מכל לדעתי, אין תיווך בין הילד לבין הטכנולוגיה. בגלל שההורים בדור הנוכחי עובדים קשה יותר, והפער הבינ-דורי עמוק יותר, חוסר התקשורת בין ההורים משליך גם על החינוך של הילדים ותחושת האבדן שלהם. הילדים רואים משהו או חווים משהו, אבל הם לא יודעים לדבר עליה, וההורים לא יודעים לתווך אותה או להסביר אותה. 

כך יוצא שהילד לומד משהו על העולם בצורה מעוותת.

דברים אלה חייבים להשתנות בהחלט. שיהיה לנו בהצלחה

משחקים בכתה: סיכום אירוע משחוק של קהילת BottomUp, המורים והיזמים החינוכיים בירושלים

בשבוע שעבר התקיים אירוע "כתה פוגשת משחוק" כחלק מאירועי קהילת BottomUp הירושלמית, הלא היא הבית של המורים ויזמי החינוך המקומיים.

20 יוזמות מוכנות לשימוש בכתה

באירוע הוקם שוק דוכני יוזמות חינוכיות ולימודיות מגוונות הסובבות סביב משחקים. הרעיון המחבר הוא לשתף אחד את השני באמצעים וכלים שניתן להשתמש בהם בכתה. בין כ-20 מציגי הדוכנים היו יזמים טכנולוגיים ומורים כאחד, שהציגו משחקי קלפים, הפעלות ופעילויות יצירתיות, משחקי מחשב, מציאות וירטואלית - כאשר כל הפתרונות מכוונים לשימוש בכתה (לא כאלה שמנותקים מהמציאות שבה נמצא המורה).

כמיטב המסורת באירועים שלנו, האירוע עצמו היה ממושחק! המשתתפים חבשו קוביות לגו לראשם, עקבו אחרי מסלול ציורי בין הדוכנים והתחרו להשלמת בינגו של עקרונות משחקיים.

פתרון אתגרי הדרכה בהשראת משחקים

העמדה בה אני עמדתי קיבלה את השם פינת "הכה את המומחה". קיבלתי מהמשתתפים בעיות ואתגרים הדרכתיים שהם חווים, והצעתי פתרונות יצירתיים ב"שידור חי" בהשראת ניסיוני כמעצב משחקים. הייתי רוצה לשתף אתכם בחלק מהפתרונות היצירתיים שעלו.

לימוד אותיות הא-ב' בפיסול ואפייה

אחת המורות המשתתפות העלתה את האתגר שבו ילדי כתה א' צריכים ללמוד את זיהוי אותיות הא-ב. התחלתי מזה שנזכור שילדים אלה הם עולים טריים מהגן, סביבה בה הפעילות עצמה מאד התנסותית וכוללת עבודה רבה בידיים. לכן המלצתי הראשונה היתה שתרגול כתיבת האותיות יתחיל ויעוצב בדומה לפעילות בגן - כפעילות יצירה מעשית. דמיינו פיסול אותיות בפלסטלינה או בשזירת חוטים במקום כתיבה חזרתית של כל אות. זה הרבה יותר מהנה, יצירתי חווייתי והרבה פחות משעמם וחוזר על עצמו. יהיה גם הרבה יותר טוב אם לכל אות תהיה פעילות משלה (למשל תפירה תקושר לאות 'ת' בעוד אפייה יקושר לאות 'ט'). השימוש בחוויות שונות יכול לסייע מאוחר יותר כדי לאיית נכון יותר מילים הנשמעות דומה.  

תרגול חומר בתחרות כקבוצה יכול לשמש כתרגול יותר אפקטיבי ופחות מאיים

המורים איתגרו גם בתחום הבחנים ווידוא הלמידה: "אנחנו רוצים לוודא שהתלמיד הפנים את החומר וזוכר אותו, אבל איננו רוצים לבייש ילד שלא יודע את התשובה לשאלה. היינו רוצים לתת לילדים חוויות הצלחה, אבל בלי התחושה המאיימת של המבחן".
זהו אתגר מאד מעניין ונכון המאפיין בצורה יפה את המקום שהמערכת נמצאת בו כיום. מחד, אנו יודעים כי אנחנו חייבים לשנות את דרכנו, לתת לתלמיד תחושת הצלחה ולהעצים אותו, ומצד שני אנחנו עדיין חייבים לוודא שהוא יודע את החומר הנלמד. כיצד עושים את השניים בלחץ הזמן ובעומס החומר הקיים?
השיטה שהצעתי היא זו (נניח שוב שאנחנו באמצע שנה של כתה א' בלימוד האותיות, אבל זה יכול להיות גם על חשבון או כל תוכן זכירה אחר). הכתה כקבוצה עומדת יחד למול שורה של קלפי אותיות המונחות על הרצפה אחת אחרי השנייה. מציבים בפניהם את האתגר להגיע לאות האחרונה בתוך דקה (כ10 אותיות בשלבים הראשונים). בכל פעם הם נדרשים לזהות את האות ולצעוק אותה. מספיק שילד אחד מזהה וכל הכתה עוברת הלאה.
"אבל מה עשית בזה? הרי אם יש ילד שאינו יודע, לא רק שהוא יכול להעלם בקהל ואני לא אדע מזה, הוא עדיין ירגיש לא בנוח עם עצמו", היו התגובות הראשונות. וזה אכן נכון בסיטואציה שבה האותיות שתניחו על הרצפה הן: "א , ב , ר , ד , ה , ו , ט" - כלומר אות שונה כל פעם. ילד שלא מכיר את האותיות הללו יתנתק ולא באמת יהיה איתנו לאורך הפעילות. אבל אם האותיות שתניחו על הרצפה יחזרו מידי פעם (למשל "ב , א , ב , ג , ב , א , א , ג , ב , ט , ו") גם ילדים שלא הכירו את האותיות ב וא בתחילת הפעילות יוכלו לצעוק אותן בסופה!

עקרונות פיתוח הדרכה מעולם משחקי המחשב

ניסיוני כמעצב משחקים הראה לי לא מעט קווי דמיון בין עולם פיתוח ההדרכה לבין עיצוב משחק. במהלך הכנס העקרונות שבלטו במיוחד הם: יצירת תחושת שליטה אצל התלמיד, טיפוח תחושת הצלחה ואיזון אתגר ויכולת.

לתת לתלמיד תחושת שליטה על התהליך- 

עלינו כמורים ומנהלי השיעור לשלוט לגמרי בכל התהליך שקורה בכתה, ויחד עם זאת עלינו ליצור מצב שלתלמיד יש תחושה של שליטה על התהליך. כיצד פותרים את הקונפליקט הזה, אתם שואלים? בכל סטואציה שבה אין חובה ללמד את התוכן בסדר לינארי מסויים, תנו לתלמידים את חופש הבחירה למה שנלמד קודם. "האם אתם רוצים ללמוד את עקרונות מגילת העצמאות לפני שנלמד כיצד כתבו אותה? או שאתם רוצים ללמוד קודם מה הדיון הערכי שהיא מעלה כיום?".

ככל שהתחושה תהיה גדולה יותר הילד יהיה מעורב יותר. רק זכרו שאתם צריכים להיות אלה ששולטים בכל מה שקורה, כי רק כך תוכלו להיות מסוגלים לתת פידבק מדויק. אתם צריכים להוביל את התהליך.

איזון אתגר ויכולת-

ברור לכולנו כי תלמיד שמכיר ביכולתו, ירצה להמשיך. אבל יש לכך גבול, כי בשלב מסויים אם התרגיל קל מידי וממשיך עוד - התלמיד ישתעמם. יש כאן איזון עדין מאד בין איכות האתגר שמוצב בפני הלומד לבין היכולת של הלומד לבצע את המשימה. נכנסת לכאן כמובן גם האמונה ביכולתי לפתור את האתגר.

בכל אופן, עקרון העבודה שצריך להוביל אותנו הוא לתת מספר שאלות תרגול קלות יחסית שיובילו לכדי אתגר גדול ומשמעותי. אנו צריכים להיות מוכנים לזה שהילדים יתקעו באתגר מסויים. בסופו של דבר, בעיצוב הדרכה נכון - הילדים יגיעו לאתגר הזה עם מספיק מוטיבציה ותשוקה שתאפשר להם לצלוח אותו. 

מיד אחר כך, אנחנו צריכים להניח בפני התלמידים מספר שאלות קלות משמעותית (כאשר אנו אומרים להם שהם שאלות מאתגרות לא פחות). בצורה כזו אנו מבטיחים תחושת הצלחה לאלה הצולחים את האתגר. אם תצליחו לעצב את השאלות שלכם כך, אתם מבטיחים דפי עבודה מרתקים ולא משעממים!

כבוגר של תוכנית ההתכתבות במתימטיקה של מכון ויצמן בשנות ה80 אני חייב לומר שזה אכן אפשרי להגיע למצב שכזה!

סיכום

אתם מוזמנים לצפות בשאר העקרונות בהרצאה שנתתי במכון הטכנולוגי ובמיט"ל ב2012 או להוריד את השקופיות עצמן.

כאשר אני חושב על אתגרי הדרכה העומדים בפני אני עובד לפי עקרונות אלה. התנסותנו באתגרי הדרכה רבים ומגוונים הובילה אותנו לפתח את מעגל הלמידה המשמעותית. במצגת זו תוכלו לראות כיצד הגענו לזה ואילו דוגמאות לשימוש במעגל זה קיימות בכיתות אחרות בעולם. 

לסיכום, כל הכבוד לצוות ביתא-המחנכים בעיריית ירושלים על ארגון וניהול האירוע והקהילה, ובראשם - עירית מרחב וזיו בר. לכבוד הוא לי להיות חלק ממקימי הקהילה הירושלמית הזו לאחר שנים של עבודה עם מורים. אני רוצה להזמין את כולכם לאירועים הבאים - אם הגעתם לכאן, כנראה שזה מעניין אתכם :)


עוד קצת תמונות מהאירוע להנאתכם:

Aleph Champ: ללמוד שפה חדשה בסגנון קראטה

לפני כעשור התחיל לרוץ חוג קטן ללימוד עברית לילדים יהודים אמריקאים, שהשוני המרכזי בתוכנית היה שהלמידה מחולקת לשלבים, וכל שלב מסומן בחגורה בצבע שונה. ההשראה נלקחה מהקראטה.

יחד עם זה, הומצאו משחקים לשינון וזיהוי אותיות, וספרי לימוד צבעוניים וכיפים יותר נכתבו.

היום יש כ300 בתי ספר ברחבי העולם שמשתמשים בתכנים של חברת Aleph Champ על מנת ללמד את השפה העברית, בין אם בתוך כתלי בית הספר ובין אם כחוג נלווה.

ב2015 התמזל מזלנו לפגוש במייסדים של החברה והתחברנו ברגע. המשכנו לייעץ להם במשך כמה חודשים וזו היתה חוויה מהנה ומאתגרת. המוצר השתפר, קיבל כיוון חדש ויצא לדרך נוספת. כיום הם משלבים משחקי קופסא ובתקווה שבשנים הקרובות גם יוסיפו את עולם הדיגיטל לארסנל.

שיהיה בהצלחה!

כנס TEDx Youth Jerusalem ,2017

כחלק מאירועי יום חינוך בירושלים, התקיים אירוע TEDx Youth בנושא שינוי החינוך. שש הרצאות על יוזמות חדשניות שהקימו בני הנוער, ועל רעיונות יצירתיים לפתרון בעיות בנושאי חינוך חמים מאד. 

התרגשתי מאד לשמע את בני הנוער האלה מדברים. תמיד הזדהיתי עם נוער שצועק לזכויותיו ופועל על-פי עקרונותיו. בתור אחד שלקח חלק בהקמת תנועת נוער כבר בגיל 16, שקיימת עד היום דרך אגב, זה משהו שאני מבין אותו מקרוב. הדחף הזה שבוער בך לעשות, למרות שה"מבוגרים" לא מאמינים שאתה יכול כי אתה צעיר.

אז לפניכם תקצירי ששת ההרצאות.

ענבל פרנקל (בת 17) ציטטה את יאנוש קורצ'ק. דיברה כיצד להתמודד עם אחדות בין השבטים. הציעה להסדיר מפגשים בין חילונים, חובשי כיפות, לחרדים וערבים. "אני לא נאיבית", היא אומרת. "אני יודעת שהשינוי צריך לבוא מלמעלה. אבל אני יודעת ששינוי גדול יכול גם לצמוח מלמטה."

איתי פנקס (בן 15) יועץ לסטארטאפים במסגרת חברה שהקים Joy2Day. פיתח אפליקציות כמו: My quick fingers, Catch the bubble, Sumzapp.

"חיכיתי כל שבוע להגיע לחוג המחשבים. ידעתי כבר בגיל 10 מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". הוא הסביר שהמפגש המשמעותי ביותר בשבילו היה עם המנטור האישי שלו, ועל הרעיון הזה הוא מתבסס באומרו שעל מערכת החינוך לייצר קשרים בין התלמידים למנטורים בתעשייה.

"אין לתאר את הרגשת הגאווה על השקת אפליקציה לעולם. ועוד בגיל 12!". כשאמר זאת נזכרתי במאמר שכתבתי לפני כמה שנים על חשיבות השיתוף של עבודות התלמידים באינטרנט. את הכל אפשר לשתף וזה מאד כדאי.
"הבנתי כבר אז שאי אפשר לעשות ולהתמקצע בהכל. אני חייב שותפים. ולכן הקמתי חברת יעוץ למבוגרים".
הוא חתם באומרו כי "תפקידה של מערכת החינוך היא לעזור לנו התלמידים למצוא את התשוקה שלנו. את מה שאנחנו נאהב ונרצה לעשות כל חיינו". וזה בדיוק המסר שלנו למורים ואנשי חינוך ברחבי העולם. כאן העליתי דמעה ראשונה :)

 

ירדן קדם ונעם תמיר (בנות 14) המציאו את Lipsting, שפתון שיכול לחוש את סם האונס. כאשר השפתון בא במגע עם החומר שבסם, הוא נותן תחושת עקצוץ, ומכאן השם.

הן דיברו על בעיות המגדר ועל מקורן. טענו שלמעשה הן מתחילות כבר מהצעצועים שנותנים לנו לשחק בהן (בדיוק המחקר שאני עורך בתקופה האחרונה). הברבי הרזה, הבלונדינית שעוסקת במסיבות תה ובישולים מלמדת אותנו על ציפיות החברה מאיתנו. וכמוה, משחקים נוספים. "עלינו ועל המורים האחריות לשנות את היעוד הזה. לכו ללמוד מדעים!", הן ציוו על בנות העשרה. 

ארז טפר (בן 17). בוגר תוכנית LEAD, הובלה של נוער על ידי נוער. הקים את פרויקט ה21.

"תמיד אהבתי מדעים", הוא מספר. "אך באותו זמן שאני מקבל 60 בבחינת מחצית במתמטיקה בכתה יא' בבית הספר, קיבלתי תעודת הצטיינות באוניברסיטה כשאני לומד קורס בפיזיקה. אז הבנתי שמשהו לא בסדר בשיטת בבית הספר. ויותר חשוב, הבנתי שהבעיה האמיתית היא לא אני... אנחנו כחברה מסתכנים בלאבד אנשים מוכשרים. וגרוע מכך, אנחנו משכנעים אנשים מוכשרים שהם לא טובים למערכת".

הוא הקים את פרויקט ה-21 במסגרת תוכנית LEAD להובלת נוער. מטרת התוכנית היא לסייע לבתי הספר לכישורים הדרושים למאה ה21. "בית הספר צריך ללמד אותנו להתמודד עם המידע הרב והבלאגן הגדול שהאינטרנט יוצר, כמו גם לנהל את הזמן שלנו באופן יעיל יותר". כיום בתוכנית ישנם 21 מדריכים עם 250 תלמידים. והתוכנית בדרך להתפשט לעוד בתי ספר.

אליאב מרקוביץ (בן 13). מגייס כספי תרומות עבור הגשמת משאלות לילדים מיוחדים.

לאליאב יש אחות עם צרכים מיוחדים. הוא טען שהמבוגרים הם אלה שעוסקים בהגדרות, ולא הילדים. המבוגרים הופכים ילדה מדהימה כמוה ל"בעלת מוגבלות" או "בעלת צרכים מיוחדים". הוא מעדיף לקרא לה "ילדה מיוחדת".

"הרי כולנו מוגבלים בדרך זו או אחרת", הוא אומר, "לכל אחד יש חולשות וחוזקות. ההבדל הוא בגישה. אנחנו צריכים לחזק את החוזקות ולהתעלם לגמרי מהחולשות. זה הרבה יותר אפקטיבי".

הוא גם סימן את המקור לבעיות אלה. "בגן החיים שלי מדהימים, מחזקים אותי כל הזמן. כל ציור שאני מצייר הוא הציור הכי נהדר שהמבוגרים ראו. אבל כשמגיעים לבית הספר כל זה פתאום משתנה ומתחילים למדוד אותי. והכי גרוע, מתמקדים בחולשות שלי ואיך אני צריך לנהוג כדי להשתפר".

אליאב התניע פרויקט גיוס כספים עבור הגשמת משאלות לילדים מיוחדים. הוא גייס עד עתה כ30,000 שקלים והיד נטויה. הוא ביקש מכולם להתחיל להתמקד בחוזקות של האנשים שסביבנו, ולא לנסות לתקן את החולשות שלהם.

תהל שטובר (בת 17). הקימה פרויקט שיתוף בני נוער עם צוות ההוראה לשדרוג איכות ההוראה במסגרת תוכנית LEAD.
"תראו, אנחנו הדור הסקרן ביותר שהיה כאן כבר הרבה שנים", היא פותחת. "אנחנו לומדים מהר יותר, וסופר אינטליגנטים. אבל אנחנו גם הרבה יותר ביקורתיים ועקשנים". כבר אהבתי את ההתחלה... 

היא ממשיכה: "בית הספר הוא אחד המקומות הכי לא מאתגרים ולא מפתחים את הסקרנות שלנו. אנו אוגרים רצון עז לחוות ולהתרגש, אבל לא מוצאים פורקן בבית הספר. ועכשיו אתם מתלוננים על זה שאנחנו מנסים כל מיני דברים בעייתיים כמו אלכוהול?". גם כאן נותרתי אילם מרמת הבגרות שיוצאת על הבמה הזו. 

והיא ממשיכה: "אנחנו הצרכנים של המוצר שנקרא חינוך. למה שלא תשאלו אותנו מה אנחנו רוצים ומה אנחנו צריכים, במקום לעשות ישיבות וכנסים כדי למצא את זה?".

תהל סיימה את ההכשרה של ארגון lead. ניהלה קמפיין יחד עם ראש עיריית ירוחם וחילי טרופר. עכשיו כבר הבנתי מהיכן למדה את כל מה שאמרה...

היא הקימה את ארגון "צוות יא עובדים למענכם", צוות של תלמידים ומורים שפועל לשיפור רפורמת מערכת הבגרויות שהונהגה על-ידי שי פירון. היא קראה לבני הנוער לקום ולסייע למורים להבין אותם טוב יותר, במקום לפנות החוצה מבית הספר לדרך רעה. 

לסיכום האירוע וההרצאות המדהימות ששמעתי, אני רוצה לצטט את תהל באימרתה המסכמת: "בני הנוער הם לא דור העתיד של המדינה, אלא דור ההווה שלה! אם אני יודעת שאני יכולה לעשות כבר עכשיו, אז למה שאחכה לעתיד?"

אני רוצה להוסיף עוז לקריאה זו, ולשלוח אותה רחוק עוד יותר. כל אחד מאיתנו צריך לעשות את שביכולתו לשינוי עתיד החינוך. אבל אנא עשו זאת כבר עכשיו.

הרצאה נוספת הוקרנה במסכים. היא היתה של נערה בשם אדורה סוויטק, שכתבה ספר עם 300 סיפורים כבר בגיל 13. הוריה סייעו בה ותמכו בתשוקתה לכתיבה, למרות כל התגובות האחרות שהיו יכולות להגיע לקריאותיה לפרסום כתביה.

הספר נקרא Flying fingers והוא מכיל יצירה מדהימה.

Google Expeditions: חוויות מציאות מדומה לתלמידים בכתה

Google Expeditions הוא פרויקט נוסף מבית גוגל שמאפשר לבית הספר לרכוש ערכה זולה (יחסית) שבעזרתה ניתן לתת לילדים לצפות ולחוות עולמות ומקומות שאין להם גישה אליהם. למשל: החיים באוקינוס העמוק, פני המאדים או הירח, ארץ אחרת, וכו'. הילד צופה בסרט תלת-מימדי, ויכול להסתכל סביבו, כאילו הוא עומד בנקודה מסויימת ברחוב.

הפרויקט הזה עובד בעזרת טכנולוגיה ששמה virtual reality (מציאות מדומה), שרובכם בטח כבר שמעתם עליה עד עתה. המכשיר נקרא google cardboard.

אז לכל מי שלא הצליח לחשוב על שימוש טוב לטכנולוגיה הזו בכתה, הנה פתרון טוב אחד.

כאן ניתן לרכוש ערכה מלאה.

Oomiyu, רובוט לילדים שנבנה מנייר קרטון

המבוגרים ביניכם ודאי זוכרים את ערכות החשמל שהיינו בונים בעבר: היה שעון מעורר, פעמון דלת, ואפילו רדיו למומחים. היו גם ערכות לבניית מטוסים מיניאטורים (או מכוניות ובתים) עם מיליון חלקים מורכבים.

אז הנה ערכה שמשלבת את שני האלמנטים הללו לאחת. זו ערכה לבניית רובוט בצורה ינשוף העשוי מקרטון! הרובוט זז ומגיב לליטופים, מזהה אתכם כשתכנסו לחדר ועוד.

זהו פרויקט קיקסטארט שאני מאד מקווה שיגיע לשלב הייצור :)
יכול להיות שימושי גם להורים שרוצים לקנות ערכת יצירה לילדים כמתנה לחגים, או לכתות בית ספר שרוצות לתבל את שיעורי החשמל או היצירה בתבלינים של למידה משמעותית וכיפית יותר.

בהצלחה

Ubisoft, משווקת המשחקים, פתחה מרכז חוויה (לונה פארק/ מוזיאון) בקנדה בשם Rabbids

מי שנוסע לקנדה, לכו לבקר! חובה!

http://www.centrelapinscretins.com/en

Hack-a-Ball, צעצוע כיפי שאפשר לתכנת לו משחקים קבוצתיים

90 דולר.

http://www.hackaball.com/

תוכנית הדרכה חינמית ללימוד יצירתיות, מחשוב ותכנות לכל קהל יעד

אני שמח להביא בשורה טובה לקהילת המחנכים, מורים למחשב ותכנות, וגם לאלה שרוצים ללמוד או ללמד מבוגרים יותר (סטודנטים או בוגרים). ממש לפני חצי שנה נכתבה גרסה ראשונה של תוכנית הדרכה מפורטת מאד המשתמשת בסקראצ  כדי ללמד עקרונות מחשוב יצירתי (או creative computing). מדובר בפרויקט עצום עם חשיבה על כל הפרטים הקטנים: מדריך למורה ודפי עבודה ללומדים, חלוקה לפרקי עבודה לפי שלבים המבנים את הידע שלב אחר שלב אפילו ללומד ללא ידע בתוכנה כלל.

המדריך נכתב על ידי בוגרי ובוגרות אוניברסיטאות הארוורד וMIT (יוצאי media lab) וחינמי להורדה ולשימוש לכל מטרה דרך קהילת Scratch Ed.

החלק היפה הוא שהצוות מכוון לכך שהמשתמשים במדריך יערכו אותו מחדש, יעצבו פעילויות חדשות, יבנו מערכי שיעור נוספים וישתפו בחוויות שלהם מביצוע ההפעלות. רק מבקשים שתציינו אזכור לכותבי המקור.

ילדים מעצבים שינוי: עמותת Design for Change

שמעתי אתמול על היוזמה הזו שנקראת design for change. התחילה בהודו ב2009 וכבר הגיעה ל30 ארצות.

מדובר בהפעלה בית ספרית שמועברת על ידי המורה לכתה שלו, עם תחרות כלל עולמית בין הקבוצות השונות.

התחרות היא על היוזמה החברתית הטובה ביותר.

יש כאן שני חלקים יפים שאהבתי במיוחד.

1- הדרך שבה ניסחו את שלבי פיתוח המוצר.

להרגיש -> לדמיין -> לעשות -> לשתף

יש כאן הנגשה יפה מאד של שלבים במציאת בעיה, מציאת פתרון, בניית הפתרון, ויצירת המשכיות למוצר.

2- בכל שלבי העבודה הילדים אחראים לתהליך באופן בלעדי. אם צריכים לגייס כסף- הם צריכים לחשוב על איך לגייס אותו. לעיתים זה אומר שהם צריכים לעשות פרויקט נפרד לחלוטין כדי לממן את הפרויקט המרכזי.

 

אז אם אתם מורים שמעוניינים ביותר מידע, פנו למובילה הישראלית של הארגון באתר שלהם.

Freedom Writers: הסרט החינוכי של השבוע

"כותבי החופש" הוא סרט וספר דוקומנטרי על מורה מתחילה שנכנסת לכתה של תלמידים שמערכת חינוך שלמה ויתרה עליהם מזמן.

עשוי באופן מיושן במקצת, אבל סיפור נפלא המציג את האמת האמיתית, המורכבות המסועפת של מערכת החינוך, גזענות ודעות קדומות. מספר על מורה אחת שלימדה את התלמידים שלה להלחם, לחלום ולהאמין בשינוי, למרות הכל וכנגד כל הסיכויים. גם כשכל הסביבה כבר ויתרה עליהם: המשפחה, החברים, הכנופייה והמערכת עצמה.

אוהבי חינוך אמת: נא לצפות. להפנים. להבין. להסתכל אחרת. להתבונן על האדם שמאחורי התלמיד. על הקושי של התלמיד ולא על אי ההצלחה שלו. למצא את הנתיב שדרכו אפשר לחדור פנימה, למקור העצמה של האדם שמולך. מקור העצמה שיוביל למנהיגות ולהובלה.

זו משימה קשה. לפעמים בלתי אפשרית. אבל הכרחי מאד להמשיך לנסות. אחרת, אנחנו כבר לא יכולים להיות מורים.



זו סצינת המפנה בסרט (ובסיפור). אחד הילדים מצייר ציור של תלמיד אחר כאשר השפתיים שלו מובלטות ומעביר אותו בכל הכתה. המורה, משווה בין המעשה להסתה שעשו הנאצים בשואה, ומצליחה ליצור אצלם עניין.

המורה והתלמידים פותחים בשנת 2000 את תנועת "כותבי החופש" שמטרתה לגייס כספים ולהדריך נוער שמגיע מאותו המקום. "כותבי החופש" משום שכל אחד רשאי לספר את הסיפור שלו, החיים שלו.

ליגת הלגו First Lego League

למי שעדיין לא מכיר את ליגת הLEGO, אז הגיע הזמן שתכירו את אחת הדרכים המגניבות ביותר לייצר מוטיבציה אצל נוער וילדים בדור הזה.

ליגת הלגו היא תחרות עולמית המשלבת כישורי תוכנה, בנייה, מכונות, תכנון ארוך-טווח, עבודת צוות, פתרון בעיות בזמן אמת ועוד. ישנם מספר שלבים לתחרות וצוותים יכולים להגיע מכל ארץ ומכל מקום. חובה להשתמש בערכה מסוימת הנמכרת על ידי לגו (ולכן התחרות ממומנת על ידיהם).

ישנם כבר לא מעט בתי ספר, מורים והורים שאני מכיר שמלווים ילדים ונוער במסע הזה. וזה מדהים.

תשקלו.

הערכה הראשונית שצריך לרכוש היא Lego Mindstorm

עקרונות למידה התנסותית יעילה (Tinkering)

חבר'ה ב Exploratorium שבסאן פרנסיסקו עובדים עם ילדים בחוג על "מעגלים חשמליים". הם מעבירים בימים אלה קורס Tinkering באתר Coursera. מתוכו הוצאתי את תוכן הפוסט הזה.

שלושת העקרונות המובילים אותם בפעילות הם:

1. עיצוב הפעילות
1. החפצים בנוים כך שקל להתחיל לעבוד איתם: חבילת סוללות מודבקות למשטח עץ שכבר מחוברות לשני מסמרים, אליהם ניתן להצמיד "תנינים" כדי להעביר את המתח; הנורה גם היא מחוברת כבר לשני מסמרים ואופן דומה ישנם עוד מספר אלמנטים.
2. ערבוב של אלמנטים מוכרים ולא מוכרים: יש שם גם נורה, סוללות, מכשיר ליצירת חשמל (דינמומטר), switch, יוצר סאונד (באזר), פעמון דלת, חיישן אור. וגם כמה צעצועים מפורקים שלא ברור מה הם עושים (הם בעצם מנוע שניתן להפעיל אותו). אלמנט ההפתעה ברגע שמצליחים להפעיל את הצעצוע הוא הדבר שמכריע מדוע כדאי להשתמש בזה 
3. בחירה בין הרבה אלמנטים: יש הרבה סוגים של חפצים והם נראים אחרת (הסוללות שונות בצבעים שלהן, כמו הסוללות שונה, נורות בצורות וצבעים שונים וכו'). הדבר מעצים את יכולת הבחירה של הלומד בתהליך.
4. איטרציות: ניסוי וטעייה נמצא בלב הלמידה של הפעילות הזו.
5. לא צעד אחר צעד: אלא למידה מתוך התנסות. עובד על חוש הסקרנות לדעת ולהבין כיצד דברים עובדים.
6. למידה לא לינארית
7. טעויות כאמצעי ללמידה: אנשים טועים וזה גם מלמד אותם משהו. כאשר אדם מצליח משהו מתוך כשלון ופריצת-דרך, ההעצמה הרגשית ותחושת הסיפוק היא משמעותית פי כמה
2. סביבת הלמידה
1. נוחות: הלמידה ההתנסותית לוקחת זמן, ולכן חובה שללומד יהיה נוח לשבת/ להתנייע בתוך הסביבה, עצמת התאורה וכו'
2. אלמנטים חברתיים: שולחנות גדולים, קבוצתיים ועגולים המאפשרים עבודה קבוצתית
3. אין מקום פיזי למורה
4. מידע או השראה: הצבת אוביקטים, ספרים, וידאו ואמצעים אחרים המרמזים על תוצרי הלמידה, מלמדים באופן ישיר, או מראים מה עוד אפשר לעשות עם אותם האביזרים
3. העברת הפעילות (facilitation)
1. רפלקציה קבוצתית של צוות ההוראה: מה האסטרטגיות הוראה הטובות ביותר 
2. צפייה בלומדים: מה רמת האנרגיה של הלומד, האינטראקציה של הלומד עם אחרים, לתת לרגעי התובנה לבוא לבד. הצפייה מאפשרת לנו ללמוד מתי הזמן הנכון שנתערב
3. למידה מבוססת חיקוי: מלמדים אותם שיטה לעקוב אחר החוטים כדי להבין את המעגל.
4. פיתוח ההבנה
5. כשלון ותסכול כפלטפורמה ללמידה: אחרי שהלומד הצליח משהו, מחליפים את אחד האוביקטים באוביקט זהה מבחינה פונקציונלית אבל שונה מבחינה ויזואלית. בודקים האם הוא הפנים את מהות האוביקט עצמו

"דמיון - יצירה - משחק - שיתוף - הפקת לקחים ובחזרה לדמיון, הוא מעגל הלמידה המתאים ביותר למאה ה-21. החל מהגן ועד לבגרות", מישל רזניק

פרופסור מישל רזניק מנהל היום את קבוצת המחקר Lifelong Kindergarten שבMIT Media Lab .

עד היום הוא המציא את הפיתוח הטכנולוגי שהוביל למוצר Lego Mindstorms, פיתח את Scratch (תוכנה ללימוד יסודות התכנות לילדי בית ספר) ותמך בעוד פרויקטים רבים.

הוא תלמידו של סימור פאפרט, מראשוני הקונסטרוקטיביסטים וממשיך את דרכו.

ב-2007 כתב מישל מאמר בשם "כל מה שבאמת הייתי צריך ללמוד (על למידה יצירתית) למדתי (על-ידי התבוננות בילדים) בגן". המאמר מתאר כיצד המעגל הזה של דמיון, יצירה, משחק, שיתוף ורפלקציה מתקיים בגן, ומדוע כדאי לנו להמשיך להתנהל לפיו גם בניהול פרויקטים בחיים ה"רציניים" שלנו.

הפרויקט הנוכחי הגדול הוא קורס מקוון בנושא "למידה יצירתית" שנמצא בשבוע השישי שלו עכשיו. המעגל המדובר נמצא במרכז ההתעסקות, כאשר ישנה התמקדות גם בארבעת המרכיבים של למידה: פרויקטים, תשוקה, עמיתים, משחק (Play).

עדיין אפשר להצטרף לקהילה הגדולה שלומדת מידי שבוע, בונה פרויקטים, משתפת תוצאות ומפיקה לקחים.

ריטה פירסון, מורה כל חייה: "כל ילד צריך גיבור"

כהרגלי בשישי בצהריים הקשבתי לריטה (TED), מורה ב40 שנה האחרונות ובת למורים ותיקים. מכיוון שהיא תומכת בדברים שאמרתי כבר רבות, רק אצטט אותה ואמליץ לכם להקשיב להרצאה המלאה, המצחיקה והמרגשת. 

"נטעתי בתלמידי אימרה: 'אני מישהו. הייתי מישהו עוד לפני שהגעתי [לכתה]. אני אהיה אדם טוב יותר אחרי שאעזוב. אני חזק ובעל עוצמות. מגיע לי החינוך שאני הולך לקבל כאן' ".

"מורים צריכים להיות שחקנים ושחקניות מעולים... אנחנו באים לעבודה גם כשאנחנו לא מרגישים טוב ולא בא לנו, ואנחנו מקשיבים למדיניות שאנו לא מסכימים איתה או לא הגיונית לנו - אבל אנחנו מלמדים בכל זאת. כי זה מה שאנו יודעים לעשות הכי טוב."

מורים יקרים, ריטה יכולה להזכיר לכם למה אתם עובדים קשה כל כך! שבת שלום.

"למה אני צריכה להבחן במבחנים זהים לאלה של חבריי?", או תגובה למכתבה של מיכל זולר

בתחילת השבוע פרץ לעיתונות מכתבה של התלמידה, מיכל זולר, שכתבה על כעסיה על מערכת החינוך במקום לענות על מבחן בספרות. אחת התגובות החשובות שאני קראתי היתה זו של יורם אורעד מרשת שלובים, רשת של מובילי חינוך בארץ.

להלן תגובתי למיכל וליורם.

יורם היקר, עם כל האופטימיות על הכוונות הטובות והמאמצים הרבים המושקעים במערכת החינוך, בכדי להזיז את הפוקוס ללמידה קצת אחרת, אני חושב ששתי ההשערות שהעלת הן קריטיות מאד בתהליך השינוי. אבהיר את כוונתי.

קיימת סתירה בין יעדי מערכת החינוך לבין אופן ההערכה שלהם. אי אפשר לבחון יעדים ערכיים במבחנים, צריך לחשוב על שיטה אחרת; מיומנויות שימושיות אפשר לבחון בדרך קלה יחסית, אך לא עושים זאת עדיין; יעדי ידע רבים כל כך גוזלים מהמערכת תשומת לב רבה מידי... לימוד של יעד חינוכי/ערכי לוקח זמן רב יותר מיעד של ידע תוכני.

כשמערכת החינוך תבין שנדרש שינוי במבנה בחינות הבגרות, אתחיל להשתכנע שהיא מבינה את המשמעות. נצטרך להוריד מכמות המבחנים ו/או כמות התוכן הנדרש לבחינה. בחינת בגרות צריכה לבחון "בגרות" ולא כמות ידע. המערכת ואנשיה צריכים להבין שהורדת התוכן מהבחינות לא תביא בהכרח לחינוך של דור טיפש יותר, משום שאין הדבר תלוי אחד בשני. אם נשקיע בחינוך הערכי עצמו, נאפשר פיתוח של דור טוב יותר.

הנקודה השנייה היא הכשרת המורים. השינוי העמוק שנדרש במסלול הכשרת המורים הוא ברור. צריך להשקיע פחות בתכנים, ויותר בפיתוח המיומנויות של המאה ה21. מורה צריך להיות מחנך. כל מורה, בכל מקצוע. המורה צריך לדעת לנצל את הטכנולוגיה ליעדיו ושימושיו (משחקים, אינטרנט, אפליקציות למיניהן, מכשירים ניידים). המורה צריך להבין את המטרה, היעדים הערכיים אליהם רוצים להביא את הילדים של המחר.

הנקודה שאולי שכחת היא השינוי המבני שצריך להתקיים בבית הספר. בסופו של דבר כרגע ישנה הרבה מאד אחריות על המורה ואין כמעט שיתוף פעולה בין המורים בחינוך הילדים. מורה א' אינו יודע מה קורה לילד א' אצל מורה ב'. בית הספר חייב ליצור וליזום שיתופי פעולה בין המורים, בין בתי ספר, ובין גורמים חיצוניים ברי השפעה ערכית כמו המשפחה, הקהילה, עבודה וכדומה.

תלמידה יקרה, אני מזדהה עם כאביך. הם חלק מהסיבות שהביאו אותי לעולם החינוך ובתי הספר. אני מבטיח לעשות כל שביכולתי לשנות זאת. כולי תקווה שאחרים יבינו שהאומץ שלך הוא יחיד במינו, אך שיש עוד תלמידים רבים שחושבים כמוך ולא אומרים דבר. הם מבטאים את סלידתם בדרכים אחרות. מאחרים/ הולכים למקומות אחרים/ לא משקיעים בלמידה/ נכשלים במבחנים/ מחפשים משמעות במקומות אחרים.

בית ספר למוזיקה ARTIK: שימוש נכון ברשת!

דיברתי לא אחת בעבר על הצורך לפרסם את העבודות והיכולות של התלמידים ברשת.
בית הספר ARTIK הישראלי עושה זאת ובגדול!

הסרטון הזה שפרסמו הצליח כל כך שהזמרת המבצעת במקור שלחה להם מתנות...

כל הכבוד והמשיכו כך, חברים.

כנס בנושא חדשנות במערכת החינוך במאה ה-21, 10 בדצמבר 2012

האוניברסיטה הפתוחה מקיימת כנס מעניין מאד בנושא השינוי שמערכת החינוך צריכה לעבור כדי להתאים את עצמה למאה ה-21. ממליץ מאד להגיע. 

לצערי מסיבות אישיות לא אוכל להיות שם ולכן אשמח אם אנשים ירשמו את רשמיהם מהמפגש.

Mind Lab, חברה ישראלית וכלל עולמית שמנצלת משחקים ללימוד כישורים ופתרון בעיות

Mind Lab היא חברה ישראלית הפועלת במספר לא קטן של ארצות בעולם, ומקדמת שימוש במשחקים בכתה למטרת לימוד ופיתוח דרכי חשיבה וכישורים לחיים.

השלוחה הישראלית נקראת אשכולות חשיבה, והם מחפשים עובדים ומדריכים לבתי ספר. המשחקים בהם הקבוצה משתמשת הינם משחקי קופסא זמינים לכל דורש. החברה יוצרת מערכי הדרכה המנצלים את הכישורים הנרכשים במהלך המשחק על-מנת להפוך אותם לידע של ממש בחיים האמיתיים.

כל הכבוד ושיהיה הרבה בהצלחה!