כמות מול איכות - עומס המוטל על הלומד , חלק א

המטלה המסכמת (פרוייקט הסיום):

הקונסטרוקטיביזם דוחף ליצירתיות מצד הלומדים. התאוריה דוחפת את המורים לייצר הפעלות משמעותיות, כאלה שהלומדים יפיקו מהן תוצר מוחשי.

הבעיה היא שכאשר אנחנו מדברים על תוכנית לימודים מלאה, התוצאה היא שהלומדים עומדים מול מספר רב של קורסים במקביל (אצלנו יש כאחד-עשר קורסים בסמסטר) כאשר לפחות לחצי מהקורסים ישנה מטלה מסכמת משמעותית משלו.

כאשר אני אומר "מטלה משמעותית", אני מתכוון למטלה שבאמת מגלמת את עקרונות הקונסטרוקטיביזם: נותנת ללומד שליטה על קביעת תחום התוכן, מהווה מטלה מציאותית שנקבל גם בחיים האמיתיים ועוד. מטלות כאלה הן מטלות שאנחנו, הלומדים, נשמח להשקיע את זמננו בהן מכמה סיבות: (א) התנסות חשובה לקראת ההכנה לעבודה ולחיים האמיתיים. (ב) אם הלומד מצליח להפיק תוצר משמעותי, התוצר יכול להכנס לתיק העבודות שלו.

אך יחד עם זאת, עלינו לזכור את כמות העבודות המוטלות על הלומדים שלנו ותמיד להיות עם היד על הדופק בכל הנוגע לעומס המוטל עליהם. ישנו איזון עדין מאד בין הרצון להכין את הלומד לחיים לבין יצירת עומס יתר עליו. וכאשר העומס גובר, המוטיבציה הפנימית יורדת.

מה שאני מציע הוא בעצם ליצור אינטגרציה רבה יותר בין הקורסים השונים, בעיקר בין קורסים תיאורטים וקורסים מעשיים. בצורה כזו אנחנו מרוויחים פעמיים: פעם אחת, אנחנו מרוויחים מטלות משמעותיות יותר בעקבות הכנסת היבט תאורטי לקורס מעשי, ופעם שנייה אנחנו מקטינים את מספר המטלות הכולל המוטלות על הלומד ובכך אנחנו ממקדים את הלומדים למספר מטלות מצומצם יותר.