יום חמישי, 1 ביולי 2010

המורה אירנה, בהחלט מורה לחיים

השבוע הוקרן בפעם השנייה הסרט "המורה אירנה" בערוץ 8. וגם בפעם הזו דמעות עלו בעיניי ובעיני חברתי לחיים. זהו סיפור דוקומנטרי על נקודת מבטה וקשייה של מורה מאד מיוחדת במינה שין רבים כמוה בעולם החינוך. וחבל. היא מאותם האנשים שחינוך זורם בטבעיות בדמם, והם לא היו צריכים ללמוד בשביל לדעת את שצריך לעשות עם הילדים. 
אירנה היא אם חד-הורית, מורה בכתה של ילדים המוגדרים "קשים" על-ידי המורים האחרים, המנהלת וההורים. היא מתמודדת בצורה מדהימה ומעוררת הערצה עם הילדים, ומרעיפה עליהם חום ואהבה ברמה שהם לא מקבלים גם בבית שלהם (גם עיניין זה מורגש בסרט). 
מודגש בסרט הפער העצום שבין הכבוד שהיא ראויה לו בחברה לבין מעמדה הנמוך ומצבה הכלכלי הירוד. היא מסמלת לי את מודל ה"פראייר" הישראלי הציוני והאידיאליסט. זה שנותן את כל כולו לחברה ולחינוך, מקבל בחזרה את כל האהבה שילדים יכולים לתת, ויחד עם זאת תמיד ישאר חסר-כל ויאלץ לחיות מהיד לפה.

לסיכום, אני מאחל מי שעדיין לא צפה בסרט הקצר הזה (שעה אורכו) שיזכה לצפות בו. ואני מאחל לכל אנשי החינוך באשר הם: מורים, תנועות נוער, פעילים חברתיים וכו' - שתזכו לנחת כלכלית שתאפשר לכם להמשיך ולעשות את העבודה הברוכה שאתם עושים.