יום ראשון, 22 ביוני 2008

"איפה אני לוחץ כדי למחוק?" או מה לעזאזל עושים זקני השבט ברשת?

השתתפתי היום בכנס "שיבה דיגיטלית" מטעם מרכז צ'ייס. הגיל הממוצע באולם היה +70. הנה כמה רשמים שלי מהכנס.

ראשית, יצא לי להכיר את פרוייקט הקשר הרב-דורי שמאורגן על-ידי משרד החינוך ומנוהל על-ידי דורית בכר כבר מזה 8 שנים. בפרוייקט מחברים בין קשיש לתלמיד ביה"ס יסודי ובמשך 14 מפגשים התלמיד מלמד את המבוגר מיומנויות מחשב בסיסיות. המפגשים מתרחשים בזמן שעות הלימודים כך שהקשישים מראים את נוכחותם בביה"ס. הסתבר שלא רק שהקשישים הצליחו ללמוד מהצעירים את רזי הטכנולוגיה, אלא גם הילדים הצליחו ללמוד מהמבוגרים על רזי החיים. אך הופתעתי לשמוע, כמו שמייסדי הפרויקט הופתעו לגלות, שמעבר לתרומה ההדדית הזו קרתה תופעה נוספת. בזמן שהמבוגרים הסתובבו בכתלי בתי הספר הורגשה ירידה ברמת האלימות מצד הילדים והם הציגו התנהגות סובלנית וחברתית יותר כלפי חבריהם. כיום הפרוייקט מתבצע בכ400 בתי ספר ברחבי הארץ בכל המגזרים.
דברים אלה מתחברים באופן ישיר לפוסט הקודם שלי מהכנס של הגלישה הבטוחה לילדים ברשת.

שנית, הוצגו שם הפעילויות המרכזיות שעושים הסבים וסבתות שלנו שכן גולשים. הם בעיקר משחקים, מצ'וטטים, שולחים מיילים, מחפשים מידע על עבודה, נסיעות ובריאות, קוראים חדשות ומשלמים תשלומים באתרי ממשל.

דבר אחרון, דר' גיתית קוה (מהיחידה הפסיכולוגית לאבחון, טיפול ושיקום), סקרה את הנקודות המרכזיות שמדרדרות אצל כולנו בהשפעת הגיל:
- יכולת פיצול הקשב
- איטיות המחשבה
- קושי להתעלם מגירויים לא רלוונטים
- קושי בזכירה של אירועים ומצבים
- קושי בשליפה של מידע קיים (בעיקר שמות)
הווי אומר שפיתוח לקהל יעד מבוגר צריך לקחת בחשבון את כל גורמים אילו.

יום שלישי, 17 ביוני 2008

"למה אתה לא יוצא לשחק עם חברים?" או מה לעזאזל עושים הילדים ברשת?

היום השתתפתי בכנס השנתי של עמותת אשנב (אנשים למען שימוש נבון ברשת), שסבב סביב השאלה: כיצד להדריך את הילדים ובני הנוער על גלישה בטוחה ברשת. הכנס הרשים אותי מאד בכך שכמעט מחצית מהכנס ילדים עמדו והרצו מעל הבמה.

אחד מהם, בן 15, בא לייצג את בני גילו ולספר לנוכחים על החוויות שעוברות על בני הנוער בגלישה ברשת. הייתי רוצה להדגיש כמה נקודות מדבריו שכן אלה נקודות שאני מטיף להן בעצמי למורים שאני פוגש (או שפוגשים אותי...). הוא סיפר על ההשפעות המרכזיות שיש לרשת על חייו ובאילו נקודות ישנו מפגש כזה.
היבט אחד הוא כמובן הלימודים. הוא וחבריו לכתה אפילו יצרו אתר כתתי שבו הם מחליפים חומרים לפני מבחנים. הם נעזרים ברשת כמקור מידע, אך בד בבד דיווח כי בני הנוער נתקלים בבעיה חמורה במציאת חומר רלוונטי.
היבט שני הוא התקשורת. הרשת מאפשרת יצירת קשר עם אנשים שבלעדיה לא היה ניתן לעשות זאת (והזכרתי זאת בפוסט על פרסום עצמי ברשת).
היבטים אחרים הם שיתוף הקבצים ופורנוגרפיה. לא אתמקד בשניים האחרונים, אך לעת עתה חשוב לציין שבן ה15 הקפיד להבהיר לנוכחים כי שני היבטים אלה הינם חלק בלתי נפרד מהתבגרותם של בני הנוער היום (והדגיש את הפורנוגרפיה ברשת).

בהמשך הכנס התקיים מפגש עם חמישיית נערים בגילאי 16-17, שעובדים ומתעלים באופנים שונים את הרשת לתועלתם האישית, חלקם אפילו הכלכלית. שמותיהם: ירין גאון, עידו טל, תאי קאיש, גולן שירצקי, עמוס פלד.
אותם שאלו שאלות רבות על השימוש ברשת ולא אסקור את הכל.

מה אני מבין מכל הדברים הללו?
א. הילדים זקוקים לעזרה ותמיכה והם אומרים זאת (גם אם לא מפורשות). בפה אחד הם ציינו שלימוד גלישה חכמה בבית-הספר יסייע בהתמודדות שלהם עם הרשת.
ב. הילדים זקוקים להערכה ועידוד של ההורים. הילדים ביקשו מההורים בקהל לשבת עם הילדים ליד מסך המחשב ולהתעניין במה שהם עושים.
ג. האינדיוידואליזם התחזק בצורה כה משמעותית עד שבני הנוער של היום חושבים על יזמות וכסף כבר מגיל צעיר מאד.
ד. אסיים בציטוט של תאי קאיש שאמר: "תנו לילדים לעשות את מה שהם יודעים לעשות". הוא דיבר בהקשר של החופש הניתן לילדים היום בבתי הספר בכל הנוגע לאופי הלימוד.

יום רביעי, 11 ביוני 2008

Revolutions, תוכנית לימודים מבוססת משחק מחשב

בתוכנית ה CMS (Comparative Media Studies) של אוניברסיטת MIT (האהובה עלי) יצרו משחק בשם Revolutions, המבוסס על סיפור של שייקספיר הגדול.למשחק יש סוף פתוח, שלא כמו לסיפור, אך שחקן שיעשה שימוש בסיפור יגלה שהוא מצליח יותר במשחק. מעין ספר "צ'יטים". המשחק בנוי בפרקי משחק של 45 דקות, בהתאמה מדוייקת לזמני שיעור בכתה, כדי לאפשר זמן משחק ליד המורה ואחר-כך לבצע רפלקציה על התהליך יחד עם המורה.

הצגתי את המשחק הזה, יחד עם עוד כמה פרוייקטים דומים נוספים, במצגת שסיכמה מאמר שלם בתחום זה של שילוב המשחק בתוכניות חינוך (קישור למאמר ולמצגת יגיעו בקרוב).

בחיפושי באתר של תוכנית הלימודים CMS שבאוניברסיטת MIT (במטרה ללכת ללמוד שם), גיליתי את הקישור הזה שהוביל אותי למידע נוסף על המשחק, כולל: הורדה חינמית, מטרות, תמונות, סרטונים שעשו התלמידים ועוד.

יום רביעי, 4 ביוני 2008

על הערכה הוגנת: האם מותר למרצה לשנות דרישותיו?

מה חשיבותו של הסילבוס? האם מישהו מהתלמידים מסתכל על המסמך הזה? האם מותר למורה לשנות את הרכב הציון הסופי במהלך המסמטר?

כאמור באחד הפוסטים הקודמים, מצאתי (עדיין לא באופן מחקרי) שאופי המטלות והרצף שלהן בקורס (או לחילופין שיעורי הבית) מהווים גורם משמעותי ביצירת מוטיבציה אצל התלמידים או דיכוייה. אני רוצה להציג פן נוסף הקשור במטלות שיכול להשפיע על רמת המוטיבציה של הלומדים. והוא - הוגנות המורה בהענקת הציון.

מרגע שהועלתה מטלה - אין לשנות את דרישותיה!
ואם יש בעיה עם זה - זו בהחלט בעיה...
המצב הרצוי הוא שהמורה נותן מטלה והתלמידים מבצעים אותה. בלי שאלות ובלי בעיות. אבל מה קורה כאשר התלמידים לא מבינים מה רוצים מהם? או שהם חושבים שהמורה התבלבל בחומר? או שלאחר קבלת הציון הם מתחילים בתלונות ובערעורים בגלל הערכה שלא לפי הדרישות?
כל שינוי בדרישות המטלה (או לחילופין דרישות הקורס) עלול לפגוע בהוגנות המרצה כלפי התלמידים, גם אם זה רק חלק קטן מאד מהם (אפילו אחד). ולכן, על כל שינוי להתבצע בהסכמת כל התלמידים! כל אפשרות אחרת תהיה לא הוגנת כלפי תלמיד אחר.

שינויים שאפשר לעשות:
1. ביטול הציון על המטלה ושינוי חלוקת הציון בקורס כולו.
2. שינוי דרישות המטלה עצמן. הקטנת הדרישות, הגדלתן או רק הגדרה מפורטת יותר שלהן.

גם השינויים האלה, שלכאורה נראים מאד לגיטימיים, יכולים להשפיע מאד על המוטיבציה של התלמידים. לעיתים אפילו דחיית תאריך ההגשה של מטלה, לאחר שהתלמידים כבר קיבלו אותו, יכול להפריע לחלק מהלומדים.
הטיפ שאני מציע כדי לדעת מה הוגן ומה לא, הוא זה: בכל פעם שאתה מתכוון לשנות דרישות למטלה שנתת, קח בחשבון את שני הקיצונים- התלמיד המשקיע שמגיש ראשון והתלמיד שלא משקיע אבל צריך לתת לו את ההזדמנות. חשוב מה יקרה לשני התלמידים הללו בכל אופציה של שינוי דרישות מטלה שנתת להם.

ואם אענה על השאלות שהתחלתי איתן: הסילבוס מהווה תיאום ציפיות בין המורה לתלמיד. אין זה הוגן לשנות את תוכן הסילבוס ודרישות המורה באמצע הדרך. הבעיה טמונה בעצם השינוי.