יום רביעי, 14 ביולי 2010

ממצא חדש- משחקי מחשב לא משפיעים לרעה על רמת הפעילות הספורטיבית אבל כן גורמים להפרעות קשב

שני מחקרים שונים שפורסמו לאחרונה מגלים שתי נקודות: האחת צפויה והשנייה די מפתיעה!


הראשון (פורסם בGamasutra), הצפוי מאד לדעתי, טוען כי משחקי המחשב מהווים גורם די משמעותי להפרעות קשב וריכוז. המחקר בדק מעל 1300 ילדים ומצא כי לאלה המשחקים מעל שעתיים ביום יש 67% סיכוי שיהיו להם בעיות קשב וריכוז בבית ובכתה. באופן אישי, אני מאמין שהסיכוי הזה גם עולה ככל שגדל מספר שעות המשחק של הילד.
יחד עם זאת, יש לשים לב להתפתחות בסוגיית בעיות הקשב והריכוז בשנים האחרונות. חקרתי את התחום הזה לא מעט גם בעצמי (גם אני מאובחן כאחד שיש לו כמה בעיות קשב וריכוז), ואני מאמין שהעובדה שלילד יש הפרעות קשב זה לא באמת צריך להשפיע על התנהלותו בעולם בית הספר. אני מאלה שמאמינים שהתנהלות בית הספר צריכה להשתנות ולא הילד.
קישור למאמר עצמו: Television and Video Game Exposure and the Development of Attention Problems
.

המחקר השני (פורסם בGamasutra), המפתיע יותר לדעתי, טען כי שחקני מחשב לוא דוקא לא ספורטיבים כמו שנהוג לחשוב. נמצא כי 40% מהגיימרים מתחת לגיל 21 גם משחקים בספורט האמיתי שבו הם משחקים במחשב. 75% מהגיימרים עוסקים בספורט כלשהו. למעשה נמצא שאלה הצופים בטלוויזיה הרבה פחות ספורטיבים מהגיימרים...

Bookmark and Share

יום שבת, 3 ביולי 2010

מוזיאון קצת אחר- מוזיאון הילדים בחולון




מוזיאון הילדים בחולון היה מאז ומתמיד מוזיאון קצת אחר. המוזיאון מתעסק יותר בפורמט של הפעלות ופעילות חינוכיות מאשר בתערוכות. ההפעלה הראשונה שתפסה את אזני היתה "דיאלוג בחשכה", שמי שאינו מכיר זו הפעלה שמנוהלת ומועברת על-ידי אנשים עיוורים שמטרתה ללמד את האדם הרואה על עולמם, מגבלת הראייה ומשמעויותיה. 

מאז "דיאלוג בחשכה" ועד היום מתקיימות במוזיאון פעילויות רבות לטווחי גילאים מגוונים ובתחומים רבים. הפעילות החדשה למשל, "החייזרים באים", מסבירה לילדים את משמעות קבלת השונה ומהות ההקשבה על-ידי הכנסתם לתוך הרפתקאה בעולמם של חייזרים. קבוצת הילדים נחטפת על-ידי חייזרים לכוכב שלהם שם שתי הקבוצות לומדות אחת על השנייה, לומדות לתקשר אחת עם השנייה ולבסוף להעזר אחת בשנייה כדי לחלץ עצמן מהמצב. 

לסיכום, לקראת החופש הגדול, ממליץ בחום לבקר במוזיאון לכל מי שיכול.
 
Bookmark and Share 


יום חמישי, 1 ביולי 2010

המורה אירנה, בהחלט מורה לחיים

השבוע הוקרן בפעם השנייה הסרט "המורה אירנה" בערוץ 8. וגם בפעם הזו דמעות עלו בעיניי ובעיני חברתי לחיים. זהו סיפור דוקומנטרי על נקודת מבטה וקשייה של מורה מאד מיוחדת במינה שין רבים כמוה בעולם החינוך. וחבל. היא מאותם האנשים שחינוך זורם בטבעיות בדמם, והם לא היו צריכים ללמוד בשביל לדעת את שצריך לעשות עם הילדים. 
אירנה היא אם חד-הורית, מורה בכתה של ילדים המוגדרים "קשים" על-ידי המורים האחרים, המנהלת וההורים. היא מתמודדת בצורה מדהימה ומעוררת הערצה עם הילדים, ומרעיפה עליהם חום ואהבה ברמה שהם לא מקבלים גם בבית שלהם (גם עיניין זה מורגש בסרט). 
מודגש בסרט הפער העצום שבין הכבוד שהיא ראויה לו בחברה לבין מעמדה הנמוך ומצבה הכלכלי הירוד. היא מסמלת לי את מודל ה"פראייר" הישראלי הציוני והאידיאליסט. זה שנותן את כל כולו לחברה ולחינוך, מקבל בחזרה את כל האהבה שילדים יכולים לתת, ויחד עם זאת תמיד ישאר חסר-כל ויאלץ לחיות מהיד לפה.

לסיכום, אני מאחל מי שעדיין לא צפה בסרט הקצר הזה (שעה אורכו) שיזכה לצפות בו. ואני מאחל לכל אנשי החינוך באשר הם: מורים, תנועות נוער, פעילים חברתיים וכו' - שתזכו לנחת כלכלית שתאפשר לכם להמשיך ולעשות את העבודה הברוכה שאתם עושים.