האוניברסיטה הפתוחה מקיימת כנס מעניין מאד בנושא השינוי שמערכת החינוך צריכה לעבור כדי להתאים את עצמה למאה ה-21. ממליץ מאד להגיע.
לצערי מסיבות אישיות לא אוכל להיות שם ולכן אשמח אם אנשים ירשמו את רשמיהם מהמפגש.
הצגת רשומות עם תוויות מרכז צ'ייס. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות מרכז צ'ייס. הצג את כל הרשומות
יום רביעי, 21 בנובמבר 2012
יום חמישי, 15 בנובמבר 2012
סיכום כנס העולם הוא משחק באוניברסיטה הפתוחה
שמחתי שהגיע היום שבו מתקיים כנס בתחום הקשר שבין משחקים ולמידה שאני לא יודע עליו. שמחתי על זה משום שזה אומר שקורים הרבה דברים בארץ בתחום הזה, שאני כל כך מנסה לקדם בשנים האחרונות.
אז קיבלתי בהבנה כשנאמרו דברים שאני כבר סיימתי לחקור לפני שנים. אחרי הכל מדובר בגילויים חדשים ומעניינים עבור חלק מהאנשים.
הנה אלה שנהניתי מהם קצת יותר:
דודי פלס הציג את ההסטוריה של הגיימר למול ההסטוריה של התלמיד. הוא דיבר על השינויים שנעשו בעולם המשחקים (למשל המעבר מתוכן אפל לתוכן חמוד ונגיש וממשק מסובך לכזה שפשוט להבנה).
הוא תאר את האופן שבו הוא הכניס משחקיות לקורס תכנות שהעביר (גיימיפיקציה) ואת ההשפעה שהיתה לזה על הלמידה בקורס. הוא יצר תרבות ארגונית שבה התלמיד מחפש לעצמו אתגרים לימודיים כדי להרוויח נקודות וכדי להיות טוב מאחרים ברשימה.
אינה בלאו הציגה תוצאות ממחקרים שעשתה בתחום. ניסתה להראות היכן מערכת החינוך טועה בכל הנוגע ללמידה במקוםנשהמשחקים מצליחים בו.
שרית ברזילי המשיכה אותה והסבירה כיצד באופן מעשי אפשר לעצב משחקים לימודיים. עקרון עיצובי אחד הוא שיש ליצור הלימה בין התוכן הלימודי לבין המטרה המשחקית. לא לעטוף את התוכן הלימודי בפיצוצים וכיף, אלא למצא את הכיף בתוכן הנלמד ולהעצים אותו. אני עוסק רבות בעקרון זה.
עקרון שני הוא שיבוץ של המשחק בהקשר לימודי. כלומר במילים אחרות- שצריך לבנות מערך שיעור עם קונטקסט ברור בין הנלמד לשימוש שלו במציאות.
היא הזכירה גם את תאוריית הflow , שאני כל כך אוהב כמובן!
יורם עשת העלה את הנושא, המאד קרוב אלי והשנוי במחלוקת, של האם משחקים שיש בהם אלימות מייצרים אדם אלים.
תמי דובי ערכה מחקר בנושא ובדקה את השינוי ברמת התוקפנות אצל קבוצת שחקנים לאחר משחק במשחק אלים ותחרותי או אלים ושיתופי. היא מצאה מסקנה מעניינת (שאותי לא הפתיעה כלל). היא גילתה שמשחק שיתופי דיכא את רמת התוקפנות שהיתה בהם לפני המשחק. היו עוד כמה מסקנות מעניינות שם אבל אני ממליץ להגיע לכנס צייס הקרוב ולשמוע אותה שם.
2012 מסתכמת אצלי כשנת ה"פיצוץ האקדמי" בתחום החקר הקשר שבין משחקי המחשב ולמידה.
כל המוסדות האקדמיים הגדולים נכנסו לתמונה במחקר בתחום. עכשיו מתקרב עידן העשייה והחיבור לעולם הפיתוח.
את כל התאוריות צריך לעזוב. הגיע הזמן שעולם החינוך יבין שצריך להתחיל לעשות כדי ללמוד.
יום שלישי, 1 במאי 2012
סיכום כנס צ'ייס 2012: מחקרים מרכזיים
הרשימה הינה לפי הסדר של המחקרים באתר סיכום הכנס
2. קיום תחרות בין צוותים בלמידה מבוססת פרויקטים תעלה את איכות העבודות:
3. פורטל המשחקים הלימודיים של סנונית כתומך למידה:
4. שימוש בספר דיגיטלי ללימוד הסטוריה מראה שגם הילידים הדיגיטליים זקוקים לעזרה והכוונה (וגם קצת עבודה טכנית לשיפור האתר לא תזיק):
5. לימוד הסטוריה בעזרת אתר מלווה בפייסבוק:
6. שיתופיות במשחקים מקטינה את רמת התוקפנות של השחקן בטווח הקצר בעוד תחרותיות מגדילה אותה.
כל הכבוד לכותבים ולחוקרים.
נתראה בשנה הבאה!
יום חמישי, 26 בינואר 2012
כנס צ'ייס 2012 וכנס בנושא הדרכה ולמידה
כנס צ'ייס 2011 יוצא לדרך וההרשמה החלה. ההרצאות כבר קבועות ורק צריך להרשם. שלושה ימים מלאים בתשלום.
כנס נוסף בחודש פברואר 2012 הוא הכינוס השנתי בנושא הדרכה ולמידה במכללה למנהל בראשון לציון. יום אחד מבוקר עד צהריים (28 לפברואר).
תהנו.
כנס נוסף בחודש פברואר 2012 הוא הכינוס השנתי בנושא הדרכה ולמידה במכללה למנהל בראשון לציון. יום אחד מבוקר עד צהריים (28 לפברואר).
תהנו.
יום חמישי, 19 בפברואר 2009
כנס צ'ייס 2009 - לאן נעלמו משחקי המחשב?
ביום רביעי האחרון, ה18 לפברואר 2009, נערך כנס צ'ייס הרביעי לטכנולוגיות למידה (בקישור אפשר למצוא את המחקרים שהופיעו בכנס כולו).
בתחילת היום ציינו המארגנים שגיל הנרשמים לכנס הנוכחי היה נמוך בהרבה מהגילאים הממוצעים של שלושת הכנסים הקודמים. אני משער שזו אולי אחת התוצאות של המשבר הכלכלי שעובר על ארצנו הקטנטונת ואינו מאפשר לבעלי מקצוע אפילו לקחת יום חופש (שלא נדבר על חשבון העבודה, חס וחלילה) ולהגיע לכנס.
מה חידש לי הכנס?
1. ובכן, ג'ודית דונאט אמרה בהרצאת הפתיחה כי בני האדם מצפים, לא במודע, לקבל הרבה מידע מפנים (face) של אדם אחר. כשאנחנו מסתכלים על avatar הדרישה דומה. היא גם ציינה כי עולם הרשתות החברתיות יוצר איחוד בין כל המכרים של אדם מסוים (משפחה, חברים, עבודה ואפילו אנשים שאתה כמעט לא מכיר). האיחוד הזה איננו נכון מבחינה סוציאלית ואינו מדמה את המצב האמיתי. לרוב החיבור הזה יכול לגרום לאחת משתי התופעות הבאות: או שהאדם פשוט חושף את עצמו לכל "חבריו הוירטואלים" באופן זהה, או שהאדם מחליט שלא לחשוף עצמו כפי שהיה רוצה.
השאלה שאני מעלה כאן ומוסיף היא מה יקרה עם הילדים שלנו, הdigital natives? שנולדים עם הטכנולוגיה הזו יחד עם המוצץ שלהם. החוויה הסוציאלית שלהם שונה לחלוטין מהחוויה הסוציאלית של אנשים מהדורות הקודמים. מה יקרה ליכולות האבחנה הסוציאליסטיות שלהם, במדיה והמצב ישאר כפי שהוא או אפילו ידרדר? כיצד הילדים הללו יוכלו להבדיל בין הבעות פנים שונות ולזהות רגש? כיצד יוכלו להבדיל בין קודים של התנהגות בין חברים/ משפחה/ אנשים שלא מכירים?
2. שמעתי מספר מחקרים מעניינים וחדשניים במידה מסוימת לדעתי, כמו זוג המחקרים על ילדי גן והתובנות שלהם מתכנות רובוטים (האחד של שרונה לוי ודוד מיודוסר, והשני של קרן פרצל ודוד מיודוסר). לא ארחיב יותר מידי.
הדבר המרכזי שהפריע לי בכנס הוא העדרות אבסולוטית של תיעוד שימוש במשחקי מחשב ו/או טכנולוגיות הנוגעות ליצירת חווית משתמש עשירה יותר בתוך ההוראה. כשאני אומר טכנולוגיות ליצירת חווית משתמש עשירה יותר, אני מתכוון לאי אילו הפעלות לימודיות המשלבות טכנולוגיה בעולם הפיזי, למשל מחשבי הכף-יד (PDA). אם יש מורים בארץ שמשתמשים בטכנולוגיות כאלה בשיעורים שלהם, אשמח לדבר על כך. בכוונתי לפעול ליצירה של מערכי שיעור המשלבים טכנולוגיות כאלה ומשחקי מחשב ולכן אשמח לקבל לקחים ממורים שניסו דברים אלה בעבר.
בתחילת היום ציינו המארגנים שגיל הנרשמים לכנס הנוכחי היה נמוך בהרבה מהגילאים הממוצעים של שלושת הכנסים הקודמים. אני משער שזו אולי אחת התוצאות של המשבר הכלכלי שעובר על ארצנו הקטנטונת ואינו מאפשר לבעלי מקצוע אפילו לקחת יום חופש (שלא נדבר על חשבון העבודה, חס וחלילה) ולהגיע לכנס.
מה חידש לי הכנס?
1. ובכן, ג'ודית דונאט אמרה בהרצאת הפתיחה כי בני האדם מצפים, לא במודע, לקבל הרבה מידע מפנים (face) של אדם אחר. כשאנחנו מסתכלים על avatar הדרישה דומה. היא גם ציינה כי עולם הרשתות החברתיות יוצר איחוד בין כל המכרים של אדם מסוים (משפחה, חברים, עבודה ואפילו אנשים שאתה כמעט לא מכיר). האיחוד הזה איננו נכון מבחינה סוציאלית ואינו מדמה את המצב האמיתי. לרוב החיבור הזה יכול לגרום לאחת משתי התופעות הבאות: או שהאדם פשוט חושף את עצמו לכל "חבריו הוירטואלים" באופן זהה, או שהאדם מחליט שלא לחשוף עצמו כפי שהיה רוצה.
השאלה שאני מעלה כאן ומוסיף היא מה יקרה עם הילדים שלנו, הdigital natives? שנולדים עם הטכנולוגיה הזו יחד עם המוצץ שלהם. החוויה הסוציאלית שלהם שונה לחלוטין מהחוויה הסוציאלית של אנשים מהדורות הקודמים. מה יקרה ליכולות האבחנה הסוציאליסטיות שלהם, במדיה והמצב ישאר כפי שהוא או אפילו ידרדר? כיצד הילדים הללו יוכלו להבדיל בין הבעות פנים שונות ולזהות רגש? כיצד יוכלו להבדיל בין קודים של התנהגות בין חברים/ משפחה/ אנשים שלא מכירים?
2. שמעתי מספר מחקרים מעניינים וחדשניים במידה מסוימת לדעתי, כמו זוג המחקרים על ילדי גן והתובנות שלהם מתכנות רובוטים (האחד של שרונה לוי ודוד מיודוסר, והשני של קרן פרצל ודוד מיודוסר). לא ארחיב יותר מידי.
הדבר המרכזי שהפריע לי בכנס הוא העדרות אבסולוטית של תיעוד שימוש במשחקי מחשב ו/או טכנולוגיות הנוגעות ליצירת חווית משתמש עשירה יותר בתוך ההוראה. כשאני אומר טכנולוגיות ליצירת חווית משתמש עשירה יותר, אני מתכוון לאי אילו הפעלות לימודיות המשלבות טכנולוגיה בעולם הפיזי, למשל מחשבי הכף-יד (PDA). אם יש מורים בארץ שמשתמשים בטכנולוגיות כאלה בשיעורים שלהם, אשמח לדבר על כך. בכוונתי לפעול ליצירה של מערכי שיעור המשלבים טכנולוגיות כאלה ומשחקי מחשב ולכן אשמח לקבל לקחים ממורים שניסו דברים אלה בעבר.
יום ראשון, 22 ביוני 2008
"איפה אני לוחץ כדי למחוק?" או מה לעזאזל עושים זקני השבט ברשת?
השתתפתי היום בכנס "שיבה דיגיטלית" מטעם מרכז צ'ייס. הגיל הממוצע באולם היה +70. הנה כמה רשמים שלי מהכנס.
ראשית, יצא לי להכיר את פרוייקט הקשר הרב-דורי שמאורגן על-ידי משרד החינוך ומנוהל על-ידי דורית בכר כבר מזה 8 שנים. בפרוייקט מחברים בין קשיש לתלמיד ביה"ס יסודי ובמשך 14 מפגשים התלמיד מלמד את המבוגר מיומנויות מחשב בסיסיות. המפגשים מתרחשים בזמן שעות הלימודים כך שהקשישים מראים את נוכחותם בביה"ס. הסתבר שלא רק שהקשישים הצליחו ללמוד מהצעירים את רזי הטכנולוגיה, אלא גם הילדים הצליחו ללמוד מהמבוגרים על רזי החיים. אך הופתעתי לשמוע, כמו שמייסדי הפרויקט הופתעו לגלות, שמעבר לתרומה ההדדית הזו קרתה תופעה נוספת. בזמן שהמבוגרים הסתובבו בכתלי בתי הספר הורגשה ירידה ברמת האלימות מצד הילדים והם הציגו התנהגות סובלנית וחברתית יותר כלפי חבריהם. כיום הפרוייקט מתבצע בכ400 בתי ספר ברחבי הארץ בכל המגזרים.
דברים אלה מתחברים באופן ישיר לפוסט הקודם שלי מהכנס של הגלישה הבטוחה לילדים ברשת.
שנית, הוצגו שם הפעילויות המרכזיות שעושים הסבים וסבתות שלנו שכן גולשים. הם בעיקר משחקים, מצ'וטטים, שולחים מיילים, מחפשים מידע על עבודה, נסיעות ובריאות, קוראים חדשות ומשלמים תשלומים באתרי ממשל.
דבר אחרון, דר' גיתית קוה (מהיחידה הפסיכולוגית לאבחון, טיפול ושיקום), סקרה את הנקודות המרכזיות שמדרדרות אצל כולנו בהשפעת הגיל:
- יכולת פיצול הקשב
- איטיות המחשבה
- קושי להתעלם מגירויים לא רלוונטים
- קושי בזכירה של אירועים ומצבים
- קושי בשליפה של מידע קיים (בעיקר שמות)
הווי אומר שפיתוח לקהל יעד מבוגר צריך לקחת בחשבון את כל גורמים אילו.
ראשית, יצא לי להכיר את פרוייקט הקשר הרב-דורי שמאורגן על-ידי משרד החינוך ומנוהל על-ידי דורית בכר כבר מזה 8 שנים. בפרוייקט מחברים בין קשיש לתלמיד ביה"ס יסודי ובמשך 14 מפגשים התלמיד מלמד את המבוגר מיומנויות מחשב בסיסיות. המפגשים מתרחשים בזמן שעות הלימודים כך שהקשישים מראים את נוכחותם בביה"ס. הסתבר שלא רק שהקשישים הצליחו ללמוד מהצעירים את רזי הטכנולוגיה, אלא גם הילדים הצליחו ללמוד מהמבוגרים על רזי החיים. אך הופתעתי לשמוע, כמו שמייסדי הפרויקט הופתעו לגלות, שמעבר לתרומה ההדדית הזו קרתה תופעה נוספת. בזמן שהמבוגרים הסתובבו בכתלי בתי הספר הורגשה ירידה ברמת האלימות מצד הילדים והם הציגו התנהגות סובלנית וחברתית יותר כלפי חבריהם. כיום הפרוייקט מתבצע בכ400 בתי ספר ברחבי הארץ בכל המגזרים.
דברים אלה מתחברים באופן ישיר לפוסט הקודם שלי מהכנס של הגלישה הבטוחה לילדים ברשת.
שנית, הוצגו שם הפעילויות המרכזיות שעושים הסבים וסבתות שלנו שכן גולשים. הם בעיקר משחקים, מצ'וטטים, שולחים מיילים, מחפשים מידע על עבודה, נסיעות ובריאות, קוראים חדשות ומשלמים תשלומים באתרי ממשל.
דבר אחרון, דר' גיתית קוה (מהיחידה הפסיכולוגית לאבחון, טיפול ושיקום), סקרה את הנקודות המרכזיות שמדרדרות אצל כולנו בהשפעת הגיל:
- יכולת פיצול הקשב
- איטיות המחשבה
- קושי להתעלם מגירויים לא רלוונטים
- קושי בזכירה של אירועים ומצבים
- קושי בשליפה של מידע קיים (בעיקר שמות)
הווי אומר שפיתוח לקהל יעד מבוגר צריך לקחת בחשבון את כל גורמים אילו.
הירשם ל-
רשומות (Atom)