"אבל המורה, העתקתי את זה בדיוק מהאינטרנט, למה נתת לי נכשל?", או כיצד להתמודד עם בעיית ההעתקות בעידן שיתוף המידע

בכנס מיטל האחרון, יוני 2013, דובר רבות בשאלת היושרה של התלמיד (שיזף רפאלי, יובב עשת, גילה קורץ ואחרים). אפילו ישנו מוצר ישראלי חדש שנועד לגלות העתקות באופן אוטומטי (Originality). המרצים התלוננו שהתלמיד יכול לעשות בקלות העתק-הדבק מהרשת ישר לעבודה שלו, והיותר גרוע מזה הוא שהם אינם מבינים מדוע זה לא בסדר.

אז הנה כמה הצעות שחשבתי עליהן בתור דרכי התמודדות עם התופעה. בסוף אסביר מדוע אני חושב שהיא קורית מלכתחילה.

הצעה 1: שינוי השאלות

במקום לחפש את ההעתקות בעבודות התלמידים, השקיעו זמנכם בכתיבת שאלות טובות יותר, מאתגרות יותר, כאלה שמחייבות תשובה מקורית. למשל, אם תשאלו ילד את השאלה "מי המציא את נורת החשמל?", אין סיבה שהוא לא ילך לרשת למצוא את התשובה. אבל אם תבקשו ממנו שימציא מוצר המתבסס על המנגנון של נורת החשמל, לא יהיה לו מאיפה להעתיק (ואני מבטיח לכם שתופתעו מהתוצרים שהם יביאו).

שאלות מרמות ההבנה הראשונות של ידע/ הבנה יכולות לקבל מענה באמצעות ממשק בסיסי ברשת העוזר לתלמיד להבין את החומר ואת השאלה שלו (ראו MOOC, WebAssign ועוד אינספור מערכות המאפשרות היום לכתוב שאלות ולתת משוב לתלמיד על מנעד רחב של תשובות שלו. אנחנו צריכים להתמקד בשאלות מרמות הבנה גבוהות יותר, כאלה שמאתגרות את התלמיד לבצע משימה יצירתית כלשהי.

"המורה המצוין יודע להציג את המידע בצורה טובה יותר וברורה יותר לתלמיד", מחקר

באחד מגליונות עיתון קו לחינוך האחרונים פורסם מחקר שכתב פרופסור ג'ון האטי על ההבדלים שבין מורה מצוין למורה ותיק.

המורה הותיק (או המנוסה) הוא המורה שנמצא שנים רבות במערכת החינוך, מכיר אותה מכף רגל ועד ראש ומלמד את אותם התכנים כבר שנים. המורה המצוין (או המומחה) הוא המורה שמצליח לעשות שינוי תודעתי, משמעתי ומקצועי אצל תלמידיו. אלה המורים שאנחנו זוכרים שנים רבות אחר כך.

הנה רשימה קצרה מתוך מסקנות המחקר לגבי מה היכולות והמאפיינים של המורה המצוין שחסרות למורה המנוסה.

• הצגה וארגון הידע 
• שילוב טוב בין חומר חדש וידע קודם (יצירת קונטקסט והקשרים ללמידה)
• יצירת שיעורים מקוריים בעזרת הוספה על התוכנית המקורית בהתאם לצרכי הלמידה בכתה
• רואים את הכתה כגוף דינמי ומסוגלים לנווט אותו ולחזות מראש כיצד תנהג הכתה בשיעור
• הם יודעים כיצד ליצור סביבת למידה המתאימה עצמה לתלמידים בכתה
• אין להם מערך שיעור מסודר לפי זמנים, אלא רק רשימת תכנים שצריכה לעבור. התזמון משתנה לפי הדינמיקה בכתה, כי הכל תלוי בתלמידים
• יכולת אלתור
• השתתפות תלמידים היא נורמה בכתות שלהם
• צופים הפרעות מראש ומונע אותן בעוד שאחרים מטפלים בהן לאחר מעשה
• בתכנון השיעור מתייחסים לסביבת הלמידה ולמאפייני הלמידה של התלמידים 

המחקר טוען שהמורים המצוינים מצליחים ליצור חווית למידה עבור תלמידיהם. כל כתה יש לה דינמיקה משלה, עם רצונות וצרכים אחרים, ולכן כל כתה מקבלת יחס אחר בתכנון. אצל המורה המצוין יש הרבה יותר התייחסות לתלמיד הספיציפי ולצרכיו, מאשר מיקוד בכתה כגוף שלם או בתכנים שיש להעביר.

קורסים חדשים מCorsera נפתחים בראשון הקרוב

נסיון העבר שלי עם אתר Coursera הוא מצוין. זהו אתר רציני, המתייחס ברצינות ללמידה מקוונת. 

הלומד מחליט על כמות ההשקעה שלו בקורס. אפשר רק להקשיב לכל ההרצאות ולבצע בחנים קטנים (בין שעה-שעתיים בשבוע), או לבצע מטלות מורכבות בנוסף לזה ולצבור נסיון מעשי עם כל העקרונות שנלמדו (בין 3 ל10 שעות נוספות לשבוע). 

הציון והתעודה שתתקבל לא נחשבים (עדיין) בשום אוניברסיטה כנקודות זכות, אבל מדובר בידע איכותי שצבירתו יכולה להשפיע באופן ישיר על העבודה והתפקוד המקצועי שלך.

שניים מהקורסים שנפתחים ביום ראשון הקרוב, 28 בינואר 2013.

תכנון ופיתוח למידה מקוונת

לכל מי שמתכנן או בונה קורסים דרך הרשת, או למי שמעביר את הקורס הקיים שלו ללמידה מקוונת.

תרבות דיגיטלית ולמידה מקוונת

חקר הקשרים בין e-learning ותרבות הדיגיטל.

World of Goo, לשחק בפיזיקה

זהו אחד המשחקים הגדולים של התקופה האחרונה. הוא רץ על פלטפורמות רבות: החל מהמחשב, ברשת, בטלפונים הניידים ובקונסולות משחק (Wii וכדומה). סביר להניח שהילד שלכם מכיר את המשחק הזה, ראה אותו או שמע עליו מאחרים.

כמו משחקים פופולריים אחרים, הפיזיקה משחקת בו תפקיד מרכזי. כדי לשלוט במשחק ולנצח, השחקן צריך להבין עקרונות פיזיקליים כמו גרביטציה ומרכז כובד. אם לא ישכיל לנצל את העקרונות הללו לא יוכל השחקן לנצח ולהתקדם במשחק.

העניין היחיד הוא שהמשחק לא נועד ללמד ממש, ולכן בשום שלב במשחק לא מוסברים עקרונות אלה לשחקן. האם אתה תהיה המורה הראשון שלוקח את המשחק הזה כפתיח לשיעור על מרכז הכובד?

שיהיה בהצלחה!

דרך אגב, גרסת דמו של המשחק ניתנת להורדה בחינם כך שתוכלו להתנסות במשחק לפני שתדברו עליו בכתה.

כלים חינמיים (לחלוטין) לשימוש אפשרי בלמידה

מצורפים קישורים למספר כלים שמצאתי באתר C4LPT.
אחרי שעברתי על כל הכלים אלה הכלים החדשים שתפסו את עיני.
ניסיתי את כל החמישה והם אכן עובדים, חינמיים ופשוטים יחסית להפעלה.

Glogster, יוצר פוסטר אינטראקטיבי:
מאפשר יצירת פוסטר ברשת שמכיל מדיה, טקסט, אנימציה, תמונות וכו'.
אפשר להקים כיתות וירטואליות במטרה לארגן שיתופיות בתוך המסגרת.

Animoto, יוצר סרטון מתמונות סטילס:
מאפשר יצירת סרטון וידאו מעוצב ממקבץ של תמונות סטילס וטקסט.

Voki, דמות אנימציה מדברת:
מאפשר הוספת דמות אנימציה שתאמר את הדברים שתכתוב לה.
גם כאן אפשר לפתוח כיתה וירטואלית של תלמידים שמיוצגים על ידי הדמויות הוירטואליות.

Zotero, סימון ושמירת מקורות ברשת:
קטלוג, ארגון ושמירת מקורות ורפרנסים ברשת.

Udutu, יוצר קורסים מלאים:
כלי מדהים. מאפשר הקמת קורסים מלאים מבוססי SCORM, בתצורות שונות: עם מבחן או בלי.
מאפשר הורדה של הקורס והצבתו בשרת שלך והכל בחינם!

בניית אתרי אינטרנט בחינם, בקלות ובפשטות

מכל הכלים לבניית אתרים שיצא לי לראות, להכיר ולהתנסות בהם עד היום, synthasite.com בלא ספק מנצח את כולם. 

הכלי חינמי לחלוטין, פתוח לגמרי לכל משתמש לאחר הרשמה קצרה (אפילו ללא שליחת אישור למייל!), ומאפשר שימוש בכלי web2.0 כמו הוספת בלוגים, תגיות, פורומים ווידגטים למיניהם. הכלי מלווה את המשתמש עד לפרסום האתר (גם תחת שם דומיין שהמשתמש מביא בעצמו!), ואפילו מאפשר למשתמש ליצור מספר אתרים בלתי מוגבל, כולל שמירת הקבצים הרלוונטים לכל אתרים. 

ולמה בכלל אני מזכיר את הכלי הזה על גבי דפים אלה, אתם שואלים?

משום שאני מוצא את הכלי הזה כשימושי מאד גם להרכבת אתר בית-ספרי שיכול לענות על כל הצרכים הפדגוגים והחברתים עליהם דיברתי בפוסטים קודמים. אני חושב שכלי כל כך שימושי, פשוט ובהיר יכול לשמש לשימושים פדגוגים נוספים, כמו: בניית אתר כיתתי בנושא מסויים, פיתוח קהילת ידע סביב נושא אחר, פיתוח מנשקי משתמש (user interfaces). 

בקיצור, אני ממליץ בחום להכנס להתרשם (ואינני מקבל על זה שום תמלוגים...:).

על הערכה הוגנת: האם מותר למרצה לשנות דרישותיו?

מה חשיבותו של הסילבוס? האם מישהו מהתלמידים מסתכל על המסמך הזה? האם מותר למורה לשנות את הרכב הציון הסופי במהלך המסמטר?

כאמור באחד הפוסטים הקודמים, מצאתי (עדיין לא באופן מחקרי) שאופי המטלות והרצף שלהן בקורס (או לחילופין שיעורי הבית) מהווים גורם משמעותי ביצירת מוטיבציה אצל התלמידים או דיכוייה. אני רוצה להציג פן נוסף הקשור במטלות שיכול להשפיע על רמת המוטיבציה של הלומדים. והוא - הוגנות המורה בהענקת הציון.

מרגע שהועלתה מטלה - אין לשנות את דרישותיה!
ואם יש בעיה עם זה - זו בהחלט בעיה...
המצב הרצוי הוא שהמורה נותן מטלה והתלמידים מבצעים אותה. בלי שאלות ובלי בעיות. אבל מה קורה כאשר התלמידים לא מבינים מה רוצים מהם? או שהם חושבים שהמורה התבלבל בחומר? או שלאחר קבלת הציון הם מתחילים בתלונות ובערעורים בגלל הערכה שלא לפי הדרישות?
כל שינוי בדרישות המטלה (או לחילופין דרישות הקורס) עלול לפגוע בהוגנות המרצה כלפי התלמידים, גם אם זה רק חלק קטן מאד מהם (אפילו אחד). ולכן, על כל שינוי להתבצע בהסכמת כל התלמידים! כל אפשרות אחרת תהיה לא הוגנת כלפי תלמיד אחר.

שינויים שאפשר לעשות:
1. ביטול הציון על המטלה ושינוי חלוקת הציון בקורס כולו.
2. שינוי דרישות המטלה עצמן. הקטנת הדרישות, הגדלתן או רק הגדרה מפורטת יותר שלהן.

גם השינויים האלה, שלכאורה נראים מאד לגיטימיים, יכולים להשפיע מאד על המוטיבציה של התלמידים. לעיתים אפילו דחיית תאריך ההגשה של מטלה, לאחר שהתלמידים כבר קיבלו אותו, יכול להפריע לחלק מהלומדים.
הטיפ שאני מציע כדי לדעת מה הוגן ומה לא, הוא זה: בכל פעם שאתה מתכוון לשנות דרישות למטלה שנתת, קח בחשבון את שני הקיצונים- התלמיד המשקיע שמגיש ראשון והתלמיד שלא משקיע אבל צריך לתת לו את ההזדמנות. חשוב מה יקרה לשני התלמידים הללו בכל אופציה של שינוי דרישות מטלה שנתת להם.

ואם אענה על השאלות שהתחלתי איתן: הסילבוס מהווה תיאום ציפיות בין המורה לתלמיד. אין זה הוגן לשנות את תוכן הסילבוס ודרישות המורה באמצע הדרך. הבעיה טמונה בעצם השינוי.

רצף מטלות נכון בתוך יחידת לימוד

כאשר רוצים לבנות קורס/ יחידת לימוד בצורה כזו שהלומדים יהיו מעורבים בצורה אופטימלית, שיהיו בעלי מוטיבציה גבוהה ושיבנו נכון את החומר, חשוב להתייחס לאופי המטלות ולרצף שלהן בקורס. מסתבר שלרצף המטלות ולאופיין יש משקל גדול אצל הלומד בתפיסתו את הקורס כולו (אני אומר זאת בהסתמך על ניסיוני בתור מרצה במיניקורס בלימודי התואר, בתור תלמיד במיניקורסים אחרים וגם מתוך ניסיונם של חברי האחרים במחלקה).
התגלה כי כאשר יוצרים את הרצף הבא במטלות הקורס ללומדים יהיה קל יותר "להכנס לעיניינים" ויהיו מוכנים להשקיע מזמנם ללמידה.

מטלת פתיחה: נגיעה בחייו האישיים של הלומד. מטלת הפתיחה של יחידת לימוד צריכה לתת ללומד הזדמנות לגלות את עצמו או לגלות משהו על עצמו. עדיף שהמטלה תהיה אישית ולא בקבוצה. אולי שהלומד יביא משהו אישי לכולם או לחילופין יגלה נדבך נוסף בעצמו שלא ידע על קיומו. באופן כזה, הלומד יוצר קשר אישי ורגשי עם התוכן הנלמד. כך נוצר פוטנציאל גבוה יותר ליצירת ידע וחוויה לימודית.
מטלות אמצע ללימוד החומר: הערכה של הקיים. בתוך הלימוד עצמו מומלץ לתת מטלות שיתארו, יסבירו ויסייעו ללומד להכיר את העקרונות המנחים בתחום התוכן הנלמד.
מטלה מסכמת: יצירה אישית. כאשר רוצים לסכם יחידת לימוד ולוודא שהלומד באמת הפנים את התוכן, יש לבחון אותו במשימת יישום. היישום היעיל ביותר מתקיים כאשר מאפשרים ללומד ליצור באופן חופשי בתוך גבולות המוגדרים מראש. החכמה היא למצוא את האיזון העדין שבין החופש לבין ההגבלה. אם במהלך מטלות האמצע השארנו את הלומד בגבולות העקרונות של התוכן, במטלת הסיום אפשר, אם ניתן, לתת ללומד לפרוץ גבולות אלה.
כדאי שמטלות האמצע ומטלת הסיום בודאי- יהיו קבוצתיות.