כאשר רוצים לבנות קורס/ יחידת לימוד בצורה כזו שהלומדים יהיו מעורבים בצורה אופטימלית, שיהיו בעלי מוטיבציה גבוהה ושיבנו נכון את החומר, חשוב להתייחס לאופי המטלות ולרצף שלהן בקורס. מסתבר שלרצף המטלות ולאופיין יש משקל גדול אצל הלומד בתפיסתו את הקורס כולו (אני אומר זאת בהסתמך על ניסיוני בתור מרצה במיניקורס בלימודי התואר, בתור תלמיד במיניקורסים אחרים וגם מתוך ניסיונם של חברי האחרים במחלקה).
התגלה כי כאשר יוצרים את הרצף הבא במטלות הקורס ללומדים יהיה קל יותר "להכנס לעיניינים" ויהיו מוכנים להשקיע מזמנם ללמידה.
מטלת פתיחה: נגיעה בחייו האישיים של הלומד. מטלת הפתיחה של יחידת לימוד צריכה לתת ללומד הזדמנות לגלות את עצמו או לגלות משהו על עצמו. עדיף שהמטלה תהיה אישית ולא בקבוצה. אולי שהלומד יביא משהו אישי לכולם או לחילופין יגלה נדבך נוסף בעצמו שלא ידע על קיומו. באופן כזה, הלומד יוצר קשר אישי ורגשי עם התוכן הנלמד. כך נוצר פוטנציאל גבוה יותר ליצירת ידע וחוויה לימודית.
מטלות אמצע ללימוד החומר: הערכה של הקיים. בתוך הלימוד עצמו מומלץ לתת מטלות שיתארו, יסבירו ויסייעו ללומד להכיר את העקרונות המנחים בתחום התוכן הנלמד.
מטלה מסכמת: יצירה אישית. כאשר רוצים לסכם יחידת לימוד ולוודא שהלומד באמת הפנים את התוכן, יש לבחון אותו במשימת יישום. היישום היעיל ביותר מתקיים כאשר מאפשרים ללומד ליצור באופן חופשי בתוך גבולות המוגדרים מראש. החכמה היא למצוא את האיזון העדין שבין החופש לבין ההגבלה. אם במהלך מטלות האמצע השארנו את הלומד בגבולות העקרונות של התוכן, במטלת הסיום אפשר, אם ניתן, לתת ללומד לפרוץ גבולות אלה.
כדאי שמטלות האמצע ומטלת הסיום בודאי- יהיו קבוצתיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה