יום ראשון, 20 בספטמבר 2015

סרט שבועי - "ללא מילים" או הסיפור של מוסא מסודן

למי שהצליח לפספס בטעות את הכתבה של ענת גורן, אני רוצה לספר את הסיפור שלו. ענת גורן עקבה אחרי המשפחה במשך כ5 שנים ברציפות.

מוסא, בן 10 מסודן, הגיע לישראל עם שני הוריו בגיל 5. נכנס לכתה א' ולא הוציא מילה מפיו מול אף ישראלי. הוא דיבר איתם בכתב, בפייסבוק, בוואטסאפ וכו'. הוא דיבר בבית עם הוריו בלבד.
הוריו עבדו שעות ארוכות ולא היו זמינים אליו. לא הגיעו למפגשי הורים או אירועים בבית הספר מחשש שמשטרה תעצור אותם ברחוב. מהכתבה נדמה שהקשר בין שני ההורים ובתוך המשפחה לא היה חם. אין חיבוקים ואין כמעט מגע בכל הסרט.

בכתה היתה מורה אחת, עולה ותיקה מברית המועצות, שלקחה אותו תחת חסותה ואספה אותו הביתה אחת לשבוע ליום שלם אחרי בית הספר. מוסא התחבר מאד עם הבן שלה, שניהל איתו קשר מדהים במשך השנים.
בבית הספר ובכתה עצמה נדמה שהיה אליו חוסר רגישות ושהטיפול בבעיות השונות שהילד מציג מטופלות בצורה לא מושלמת מבחינה חינוכית, ערכית ומוסרית. 

רואים כי על הילד עובר משהו שמציק לו אבל אין אחד שמצליח לחבק אותו ולסייע לו להתמודד עם הפחד שלו. רואים שמוסא מסתובב בבתים של חבריו ומסתכל על הכל בפליאה. חוסר הבנה על ההבדל בין ביתו שלו לבין ביתם של חבריו לכתה. חוסר השיוויון הוא חלק אינטגרלי מהסרט. 
מוסא לא יוצא לשחק עם ילדים מהשכונה שלו, משתדל לא לצאת מחדרו בכל זמן שהוא בבית. כל זאת מכיוון שהוא פוחד להיות נוכח במצבים לא נוחים.

בשלב מסוים מודיעים לאימו של מוסא כי נותר לה שבוע בישראל ושהיא תגורש לארצה בחזרה אחר כך. מכיוון שבשבוע הזה נלקחה ממנה ויזת העבודה, האם יכלה לבלות זמן עם הבן שלה. הלכו לים וניתן היה לראות את האושר בעיניו ברגעים האלה. כמה היה צריך את הקשר הזה. להיות ילד.

מוסא ואימו מגיעים לאתיופיה, לאדיס אבבה. האב נותר בישראל והמשיך לעבוד. המשפחה הופרדה. לאחר כחודש הגיעה ענת גורן לצלם את המצב שם. נדמה כי למרות החוסר היחסי, מוסא דוקא פורח. הוא מדבר, ואפילו תלמיד מצטיין. משתתף בכתה ומשתף בכל. כשהמורה הותיקה שלו (האמא המאמצת) שלו מתקשרת לברר מה שלומו, הם מנהלים איתו שיחה בדבור ולא בטקסט. הוא מדבר איתם ומודה שפחד לדבר כל השנים האלה. הוא מדבר בבגרות, בבהירות. כאילו תמיד דיבר. הוא ציין שהוא מתגעגע מאד ורוצה להיות בישראל. 

השאלה המאד ברורה שעולה היא האם טוב יותר לילד שיהיה בסביבה שיווניות, שירגיש בה שווה, או שיהיה במקום שבו יש יותר אפשרויות?

כרגע, אימו של מוסא עדיין מובטלת ואין להם כסף לשנה נוספת בבית הספר. ענת מנסה לגייס תרומות שיספיקו לשלם את שכר הלימוד לשנה נוספת.