סיכום סדנת Serious Games במכון דוידסון של מכון ויצמן

בהמשך ישיר לכנס Serious Games שנערך באוניברסיטת חיפה בשלישי האחרון, התקיימה סדנא מצומצמת של כ40 מוזמנים במכון ויצמן, שנמשכה יומיים, במטרה לקדם את תחום המשחקים הלימודיים בארץ. המוזמנים הגיעו מתחומי עיסוק שונים: אקדמאים וחוקרים, פסיכולוגים, מפתחי משחקים ומורים שמשתמשים במשחקים.

הקרובים אלי יודעים כמה חיכיתי וכמה אני שוקד על ארגון מפגש כזה שמאופיין במולטי-דיסיפלינאריות במטרה לאחד את קהילת הפיתוח והטכנולוגיה עם קהילת אנשי החינוך תחת קורת גג אחת. אז אפשר לנחש כמה התרגשתי להיות נוכח שם.

אז מה היה לנו שם?
- סקרנו מספר משחקי מחשב שאפשר לנצל אותם לתהליכי למידה. ראינו יתרונות, חסרונות ודרכים לעשות כך.
- בחנו מודלים שונים של הטמעת משחק מחשב בתוכנית לימודים. האם להשתמש במשחק קיים ולעשות רפלקציה, להשתמש במשחק קיים תוך שינוי משתנים מסויימים או יצירת scenario יעודי, האם לפתח משחק חדש, או להשתמש במאפיינים משחקיים כדי להעביר תוכן בצורה מעניינת יותר (gamification).
- שקלנו האם להטמיע את המשחק בשעות בית הספר, לתת אותו כשיעורי בית או לשחרר אותו לשימוש חופשי אחרי שעות בית הספר.
- ניסינו להבין את ההבדל בין משחק, משחק רציני, סימולציה וגיימיפיקציה.
- דיברנו קצת על שימוש בטכנולוגיות חדשות, כמו: סלולרים ומציאות מועצמת.
- התנסינו בפיתוח רעיון למשחק במטרה ללמד את כוח הכבידה.

עדיין לא סיימנו לדבר ולחשוב ויש הרבה עבודה לפנינו.
תודה לכולם ונתראה בפעם הבאה.
בהמשך ישנם מקבץ קישורים.

סיכום מפגש משחקים רציניים (Serious Games) באוניברסיטת חיפה

ובכן, כמו שראיתי באי-כנס האחרון של GameIS, שוב נוכחתי להבין שקהילת אנשי החינוך ומפתחי ההדרכה הבינה שהיא חייבת לפרוץ לתחום פיתוח משחקי מחשב ושלשם כך היא חייבת חיבור עם מפתחי המשחקים עצמם כי העניין לא פשוט בכלל.

לצערי השינוי התודעתי הזה עדיין לא חלחל אל הקהילה השנייה, אבל אני מאמין שהוא עוד יגיע.

בכל אופן, להלן תקציר המפגש והמרצים.

פרופ' איטה ריטרפלד היא פסיכולוגית שעוסקת כבר מ2004 בערך בניסיון להבין מה מושך במשחקי מחשב, מה מביא שחקן לשחק ומה משאיר אותו שם. בדרך היא חקרה את השחקנים, את המשחקים, ואת התכנים הלימודיים והדרכים להעביר אותם. היא כתבה ספר בשם Serious games- mechanisms and effects. ועדיין אני מוצא את המסקנות שלה מעט ראשוניות מידי (תכף אסביר). להלן הלקחים המרכזיים שלי מההרצאה שלה:
- ילד נולד כשהוא לומד תוך כדי משחק. בית הספר הוא השלב שמפריד בין למידה ומשחק.
- יש משחקים רציניים טובים ויש כאלה שלא. השיטה היא ליצור מצב שבו הלמידה היא side effect של הכיף. השחקן חייב להיות immersed במשחק, לחוש מעורב (presence) ולהזדהות עם הסיטואציה/ הדמות.
- משחק טוב צריך להיות אסתטי, מאתגר, לכלול מערכת של פידבק, להיות אינטראקטיבי ולעורר מעורבות אישית ורגשית של השחקן.
- פרופ' ריטרפלד ענתה במחקר על השאלה מדוע שחקנים ממשיכים לשחק גם כשהם מובסים/ מפסידים/ נוכחים בסיטואציות עצובות (כמו אונס, רעב וכו'). היא גילתה קשר עקיף שמחבר בין עצבות --> למציאות --> למעורבות רגשית --> FUN.
- במחקר אחר שלה היא בנתה משחק מחשב פשוט בזמן בדיקת MRI והאנשים שהוכנסו למכשיר הזה פשוט לא רצו לצאת משם... היא גילתה שמשחק יוצר רגשות זהים בגלי המוח, אבל ההזדהות הזו רגעית בלבד ונעלמת מיד לאחר הופעתה. התפלאתי משום שאולי זה יכול לשמש כבסיס להוכחה מדעית שמשחקי מחשב לא מובילים לאלימות.
- הכיף נוצר מההתמודדות עם הרגשות הנוצרים בזמן המשחק.
- שחקן יבחר לשחק במשחק רק אם לא כיף לו במה שהוא עושה כרגע. לא נכון לחשוב שילדים פשוט אוהבים משחקי מחשב באופן כללי.

אחריה דיבר חיים שפיר (ממציא הטאקי) וטען להגדרה חדשה למושג משחק.
חיים טען שמשחק הוא פעילות שיש בה מטרה וחוקים, אשר מידת המשחקיות שלה תלויה בכמות המטען הרגשי שנשאר אצל השחקן בתום המשחק. הסבר: שחקן שחמט מקצועי יראה במשחק הגמר כעבודה מייגעת, קשה ומורטת עצבים, בעוד אנשים מבחוץ יחשבו שהוא משחק. הכל תלוי במטען הרגשי (או ערך משתייר, כפי שכינה זאת חיים) שמייחס השחקן לפעילות.

שרית ברזילי שעבדה בסנונית דיברה על העולמון "איפה הכסף?" שהוא פלטפורמה של משחקים העוסקים בלימוד הפן הניהול הפיננסי בכל הרמות (מהפרטי ועד הלאומי).
היא סיפרה שהיא משחקת עם הבן שלה במשחק Portal 2 בגרסה המקוונת שלו, שם היא מבלה איתו בפתרון חידות. זהו בהחלט סוג המשחקים שאני ממליץ להורים לשחק עם הילדים שלהם. זה טוב לשני הצדדים בכל המובנים.
שרית מצאה שיש הלימה בין יעדי משחק ליעדי למידה (לקח חשוב אך ראשוני גם כן מבחינתי).
כדי ששחקן ישחק צריך למצוא את הכיף בתוך התוכן הלימודי עצמו, ולא לייצר כיף.

אחרון חביב, אסי בורק, מפתח PeaceMaker, הזכיר לי את ההרצאה האחרונה של רנדי פאוצ'. 

כנס צ'ייס 2012 וכנס בנושא הדרכה ולמידה

כנס צ'ייס 2011 יוצא לדרך וההרשמה החלה. ההרצאות כבר קבועות ורק צריך להרשם. שלושה ימים מלאים בתשלום.

כנס נוסף בחודש פברואר 2012 הוא הכינוס השנתי בנושא הדרכה ולמידה במכללה למנהל בראשון לציון. יום אחד מבוקר עד צהריים (28 לפברואר).

תהנו.

כלי חינמי מאפשר יצירת אפליקציות מציאות מועצמת ללא ידע תכנותי

המעבדה לאינטראקציה בניו זילנד (מקום שאני מאד אוהב ומעריך) הוציאה לאור אפליקציה בשם BuildAR שמאפשרת לבנות פרויקטי מציאות מועצמת מבוססי מרקרים ללא ידע תכנותי כלל (ובחינם) !

העקיבה אמנם לא מושלמת, אבל הממשק הפשוט והמעולה שמודגם בסרטון שלמעלה הוא חסר ערך ואין דומה לו !

BuildAR פותחת את עולם המציאות המועצמת לרעיונות פשוטים הדורשים רק מודל תלת מימדי פשוט ומרקר. למשל:
- ספר אינטראקטיבי שבו התוכן הרגיל מקבל משמעויות נוספות או פירוש נוסף כאשר מוצגת לידו אנימציה תלת מימדית;
- מוצגים במוזיאון יכולים לקבל הדגמה חיה בתלת מימד;
- יסודות כימיים או מבנה של מולקולה יכול להיות מיוצג בצורה מעניינת יותר;

אשמח לשמוע כאן רעיונות נוספים או שאלות ממתעניינים.

"המשחק כצעצוע שיוצר עולמות" הרצאה של ויל רייט בTED

https://ted.pivotshare.com/media/will-wright-makes-toys-that-make-worlds/110/feature?t=0

הקשבתי ל16 הדקות של Will Right, אחד ממעצבי המשחקים הטובים בעולם, ואהבתי כל דקה.
המשחק Spore שמוצג בסרטון הזה מאפשר לשחקן לבחון את האספקטים השונים באבולוציה, בהתפתחות גנים, במבנה אקולוגי של העולם, במבנה החברתי של קבוצה. זאת ועוד, המשחק מרובה משתתפים ומכיל מידע ממגוון רחב של שחקנים בו זמנית.
המסקנות שאהבתי:
"מודל הלמידה של הצעצוע מבוסס ניסוי וטעייה בממשק פשוט ביותר. בנה את המשחק באופן דומה לצעצוע ותקבל מערכת סימולציה הנותנת לשחקן חופש למידה ופיתוח יצר הסקרנות".
"שחקנים אוהבים ליצור. כששחקן יוצר יש מאין הוא מפתח הזדהות, סימפתיה ואמפתיה ליצור שלו, מה שמקשר אותו למשחק. היצירה מקנה תחושת שליטה וחופש פעולה".

כנס בנושא משחקיים רציניים - 7 בפברואר 2012

מכון דוידסון, מרכז שגיא ואוניברסיטת חיפה עורכים מפגש בנושא משחקיים רציניים.
המפגש רציני במיוחד!
כל הכבוד על היוזמה ואפשר אולי לומר שזה הכנס הראשון בנושא זה בארץ.
מציגים בו מהגדולים העוסקים בתחום זה בארץ: פרופ' שיזף רפאלי, חיים שפיר (יוצר טאקי), אסי בורק (יוצר PeaceMaker) ועוד אחרים שאיני מכיר עדיין.
המפגש יתקיים באוניברסיטת חיפה ביום שלישי, 7 בפברואר 2012, בשעות אחר הצהריים עד הערב.
ביומיים שאחר-כך תתקיים סדנא מצומצמת לפיתוח משחקים רציניים לחינוך (יוזמה ברוכה נוספת!).
נתראה שם

הרצאה בנושא השילוב של משחקי מחשב בחינוך ולמידה באי-כנס הרביעי של קהילת GameIS

ביום שישי האחרון, 22-12-2011, נערך האי-כנס (unconference) הרביעי של קהילת GameIS של מפתחי משחקי המחשב הישראלית. הנוכחות המוגברת של אנשים שהתעניינו בחינוך ובהקשר של משחקים ולמידה ריגשה אותי מאד והרגשתי שהגיע הזמן לערוך פאנל בנושא.

באופן ספונטני לחלוטין ולא מתוכנן (כל זאת במקביל לזה שבכלל התכוננתי להרצאה אחרת), נתקלתי ביעל חקושריאן והבנתי שזה היה רק עוד סימן לזה. יעל עוסקת כבר ארבע שנים בלימוד ילדים בבתי ספר בפיתוח משחקי מחשב. מאז שסיימה בהצלחה את התוכנית לפיתוח משחקי מחשב בבית ברל, היא מדריכה אחרים בעזרת תוכנת GameMaker, כותבת מדריכים טכניים, עונה על שאלות בבלוג שלה, מפתחת יצירתיות ומפיחה חיים במערכת החינוך בארץ.

למרות השעה המאוחרת יחסית שנקבעה לפאנל שלנו הגיעו אליו כ40-30 איש בערך. שיתפנו בלקחים מהשעות שלנו בבית הספר, נגענו בנקודות שמקשרות את המשחק והמשחקיות עם הלימודים, הלמידה ובית הספר.

על הלוח סיכמנו בכתב את הנקודות המשותפות שבין משחק טוב לשיעור טוב בבית הספר (קרא בהמשך כדי לראות את הלקחים טוב יותר). 

שיחות ערות התעוררו סביב נושאים רבים, כמו: חינוך לערכים מול חיזוקים חיצוניים שנותנים משחקי המחשב ואיך אפשר ללמד הסטוריה כאשר המשחק בכלל מציג מציאות דמיונית. 

תודה רבה לכל המשתתפים, ותודה ליעל. עשיתם לי את היום והסופ"ש. אני מחכה לפאנל הזה כבר כ5-6 שנים.

שנתראה בקרוב!