יום חמישי, 20 ביוני 2013

"אבל המורה, העתקתי את זה בדיוק מהאינטרנט, למה נתת לי נכשל?", או כיצד להתמודד עם בעיית ההעתקות בעידן שיתוף המידע


בכנס מיטל האחרון, יוני 2013, דובר רבות בשאלת היושרה של התלמיד (שיזף רפאלי, יובב עשת, גילה קורץ ואחרים). אפילו ישנו מוצר ישראלי חדש שנועד לגלות העתקות באופן אוטומטי (Originality). המרצים התלוננו שהתלמיד יכול לעשות בקלות העתק-הדבק מהרשת ישר לעבודה שלו, והיותר גרוע מזה הוא שהם אינם מבינים מדוע זה לא בסדר.
אז הנה כמה הצעות שחשבתי עליהן בתור דרכי התמודדות עם התופעה. בסוף אסביר מדוע אני חושב שהיא קורית מלכתחילה.

הצעה 1: שינוי השאלות

במקום לחפש את ההעתקות בעבודות התלמידים, השקיעו זמנכם בכתיבת שאלות טובות יותר, מאתגרות יותר, כאלה שמחייבות תשובה מקורית. למשל, אם תשאלו ילד את השאלה "מי המציא את נורת החשמל?", אין סיבה שהוא לא ילך לרשת למצוא את התשובה. אבל אם תבקשו ממנו שימציא מוצר המתבסס על המנגנון של נורת החשמל, לא יהיה לו מאיפה להעתיק (ואני מבטיח לכם שתופתעו מהתוצרים שהם יביאו).
שאלות מרמות ההבנה הראשונות של ידע/ הבנה יכולות לקבל מענה באמצעות ממשק בסיסי ברשת העוזר לתלמיד להבין את החומר ואת השאלה שלו (ראו MOOC, WebAssign ועוד אינספור מערכות המאפשרות היום לכתוב שאלות ולתת משוב לתלמיד על מנעד רחב של תשובות שלו. אנחנו צריכים להתמקד בשאלות מרמות הבנה גבוהות יותר, כאלה שמאתגרות את התלמיד לבצע משימה יצירתית כלשהי.

הצעה 2: הצגה בכתה

תנו לתלמידים עבודה קבוצתית שאת תוצריה יציגו מול כל הכתה. כל תלמיד נדרש להציג חלק מהמצגת, וכך תוכלו אתם לדעת אם כולם לקחו חלק בתהליך הלמידה. אני רוצה להסביר יותר על התהליך הנכון של בניית מטלה כזו, כי בקלות אפשר ליצור משהו הרבה יותר גרוע אם בונים את זה לא נכון.בהתחלה, אתם מחלקים לקבוצות. לפי אופי המטלה יש לשקול האם לתת לתלמידים להחליט על הקבוצות או שאתם מתערבים בחלוקה. אחר כך, מציגים לקבוצות את המטלה, שצריכה להיות ארוכת-טווח באופייה, ולאפשר חקר ושימוש בכלים רב-גונים כדי להתמודד עמה (לרעיונות למטלות כאלה אתם מוזמנים לפנות אלי בתגובות למטה). מודיעים לקבוצה שבסוף התהליך הם יצטרכו להציג את התוצר שלהם מול כולם ומגדירים dead-line. התלמידים הולכים לעבוד. את הפגישה הקבוצתית הראשונה נותנים לתלמידים לערוך לידכם, כדי שתוכלו לראות שהם בכיוון. לפי גיל התלמידים, יש לשקול על כמות התמיכה שאתם רוצים לתת להם מבחינת ניהול התהליך (ניהול זמן בדרך לתוצאה). הקבוצה עכשיו תפגש כמה פעמים ותייצר תוצר. לקראת סוף התהליך, אתם מודיעים להם שבהצגה הסופית, כל אחד יצטרך להציג חלק בתוצר ושהוא ישאל על כך. הקפידו שבכל חלק כזה יהיה אלמנט יצירתי ואלמנט של ידע והבנה. החלק האחרון בתהליך יהיה שאלון סוציומטרי / ראיון אישי עם תלמידים נבחרים כדי להעריך את אופי העבודה בצוות ולהסיק מסקנות להמשך.

הצעה 3: משחקיות (gamification)

גיימיפיקציה יכולה לשנות סדרי עולם ותרבות ארגונית אם משתמשים בה נכון. למשל: מי ששולחנו נקי בסוף היום מקבל נקודה; מי שמסייע לאחר לנקות את שולחנו מקבל 10 נקודות. הפרס למנצחים הוא קודם כל להיות רשום בטבלה ובנוסף זה תלוי בכתה עצמה.
בנוגע להעתקות אפשר לכתוב חוקים, כמו: מי שמגיש עבודה מקורית מקבל 5 נקודות בונוס; מי שרשימת המקורות שלו כתובה נכון, מהימנה, אמינה ונגישה מקבל 2 נקודות בונוס; מי שעזר לחבר להגיע לרעיון מקורי משלו מקבל 1 נקודה בונוס; מי שהעתיק קטע ממקור אחר (תלמיד אחר / רשת / מאמר) ללא קרדיט לכותב אבל הוא מבין את התוכן מורידים לו 10 נקודות; מי שהעתיק קטע ממקור אחר וכלל אינו מבין את הכתוב מורידים לו 20 נקודות. עם מערכת חוקים מסוג כזה, פתאום תגלו שכבר לא צריכים לבדוק האם הם העתיקו או לא, כי כולם ירצו לקבל בונוסים על העבודה שלהם.

הצעה 4: חינוך לערכים

זה אינו חדש שאני דוחף רבות לשינוי התכנים במערכת החינוך, ותופעת ההעתקות רק מחזקת את עמדתי. ככל שנחנך יותר ערכים ופחות תכנים (כן, על חשבון הבגרויות), נגדל אנשים חזקים יותר, בריאים יותר, עצמאיים יותר וערכיים יותר. כמות התכנים שנדרשים המורים ללמד בכתה, היא אחת הסיבות שאין להם זמן להתעסק עם כל דרך אחר: להטמיע טכנולוגיות חדשות, לשפר ולשכלל את דרכי ההוראה שלהם, לתת משוב עמוק יותר לעבודות התלמידים וגם החינוך הערכי נפגע כאן. יובב עשת, יהודה פלד וקרן גרינאוצקי מצאו במחקרם כי תלמיד ערכי יותר מעתיק פחות (מיט"ל 2013). המסר די ברור לדעתי...

סיכום: על הפסיכולוגיה של המעתיק

תלמיד שמעתיק הוא תלמיד שהגיש. הוא עשה מאמץ כלשהו להשלים את המשימה. בינו לבין תלמיד שלא התאמץ כלל יש הבדל גדול. דרך אגב, זה שתלמיד לא הגיש עבודה לא אומר שהוא לא התאמץ עליה, אלא יכול להיות שלא היה לו אומץ להגיש עבודה חלקית. צריך לבדוק גם את הסוגיה הזו לפני שקובעים זאת עבור תלמיד.
איננו רוצים לפסול / להכשיל אדם שהעתיק, אלא להוריד את ציונו. כך תצליחו להשאיר אותו מחובר למטרה, הוא יבין שהוא עשה משהו לא מושלם, אך יקבל הכרה למאמץ שכן השקיע.
צריך למצוא כאן את האיזון העדין שבין פגיעה בתלמידים המשקיעים שרוצים לראות פירות להשקעתם, לבין דיכוי התלמידים החלשים שבכל זאת השקיעו מאמץ להגיש. לא משימה קלה, אבל הכרחית. 
בהצלחה!


יש גם מעתיקים שאכפת להם...

5 תגובות:

  1. האם הבלוג הזה היה נכתב בדיוק אותו הדבר באם ההעתקה היתה מספר רגיל, או מספר לימוד?

    השבמחק
  2. הי ארנון,
    ודאי :)
    אני בהחלט חושב להוסיף כמה מילים על הסיבות שמביאות להעתקה.
    נ.ב. אני תלמיד שמעולם לא העתיק בחייו !

    השבמחק
  3. התגובה הוסרה על ידי המשתמש שכתב אותה.

    השבמחק
  4. התגובה הוסרה על ידי המשתמש שכתב אותה.

    השבמחק
  5. נדמה לי שהתבקשתי להגיב גם כאן, ולא רק בשלובים (http://shluvim.macam.ac.il/pg/bookmarks/shachar.oz/read/70921/) אז, הנה (בסך הכל העתקה והדבקה):
    אני מודה, אינני מוצא את הקשר בין "משחקיות" לבין מתן ניקוד למקוריות. גם אם אינני חסיד גדול של מחוונים, בעצם בשביל זה המחוון קיים - כדי להבהיר לתלמיד על מה מתבסס הציון שלו. לטעמי עדיף לשמור על המשחקים לעניינים מהנים יותר מאשר הגשת עבודות.
    אגב: נדמה לי שיש טעם לציין שהצילום שמופיע בראש המאמרון שלך בבלוג עצמו מראה תלמידה שמציצה לדף של השכנה שלה. יש כאן סוג של העתקתה שהוא שונה לחלוטין ממה שעליו אתה כותב במאמרון, ובוודאי גם מצריך סוג אחר של טיפול.
    אבל לנושא עצמו: אתה צודק - העתקה מהרשת אל ה-"עבודה" של התלמיד מתאפשרת מפני שהמורים מבקשים מה שאפשר לכנות "תשובות של מידע" על השאלות שהם שואלים, או כביטוי ל-"למידה" שאמורה להתרחש תוך כדי הכנת עבודה. נדמה לי שבדומה למתי כספי, תלמידים רבים שואלים (ובצדק) "כמה שירים כבר אפשר להמציא בכלל?". מאד קשה לתמצת את האנציקלופדיה, וברוב המכריע של המקרים כישורי הכתיבה של התלמידים פחותים בהרבה משל אלה שכתבו את המקורות שהם קוראים. בקיצור - במקרים רבים די הגיוני שיעתיקו.
    מה אפשר לעשות? "שינוי השאלות" כפי שאתה מציע הוא בהחלט צעד בכיוון הנכון. אולי אפשר להציע שדרוג של הנקודה הזאת: "מצאו שלושה מקורות שעונים על השאלה והביאו אותם (כן, מילה במילה) כאן. אחרי-כן, בחרו במקור שנראה לכם המשכנע ביותר כתשובה לשאלה, והסבירו למה הוא הטוב ביותר."
    אינני מבטיח שזה יפתור את הבעיה, אבל בוודאי לא מזיק לעזור לתלמידים להפעיל שיקול דעת.

    השבמחק