יום שלישי, 5 במאי 2009

רוצה ללמד את הילדים שלך להשתמש בהיפר-קישורים בפאוור-פוינט ב45 דקות? עדיף כבר לשחק "מי רוצה להיות מיליונר"...

הרגע חזרתי משיעור מחשבים שהעברתי לילדים בכתה ד', ורציתי לשתף אתכם ברעיון מוצלח לשיעור פעיל שהילדים אהבו מאד.
מטרת השיעור היתה ללמד את הילדים להשתמש בהיפר-קישורים בתוך מצגת של תוכנת PowerPoint. למי שלא מכיר את האפשרות הזו, אספר בקצרה שהדבר מאפשר לקדם את שקופיות המצגת לא לפי הסדר הלינארי של השקופיות אלא בסדר אחר לבחירתך. הדבר מביא ליצירה של אינטראקציה אחרת בין הצופה במצגת לבין התוכן. הוא מאפשר, בין השאר, יצירה של משחקים שבטבעם אינם לינאריים (גם משחק הרפתקאות).  
תקציר הרעיון ההדרכתי: את המשחק "מי רוצה להיות מיליונר" מכירים רבים ואפשר ליצור אותו על מגוון תכנים. אגב יצירת המשחק בנושא שמעניין אותם ילמדו הילדים כיצד להשתמש בהיפר-קישורים, אופציה שלא רבים מכירים בתוכנת פאוורפוינט. 

שלבי השיעור המרכזיים:
1. בדיקת ידע התלמידים בפאוור פוינט ובחוקי המשחק.
2. הגדרת חוקי המשחק בשרטוט על הלוח (ראו תמונה למטה).
3. יצירת המצגת הבסיסית צעד-אחר-צעד (סך הכל ארבע שקופיות):
    3.א. בשקופית הראשונה לשים את האוביקטים הבסיסיים: ריבוע של שאלה וארבעה ריבועי תשובות.
3.ב. שקופית שנייה הדומה לראשונה עם שאלה אחרת.
3.ג. שקופית שכתוב בה: "כל הכבוד, ניצחת במשחק".
3.ד. שקופית אחרונה שכתוב בה: "טעית, נסה שוב". 
4. יצירת היפר-קישור אחד בצורה מודרכת ואיטית (+ בדיקה שזה עובד).
5. יצירה של שאר ההיפר-קישורים ובדיקה בסוף שהכל עובד (להסבר ארוך יותר על שלב זה אפשר לקרוא קצת בהמשך).





תיאור מורחב של מהלך השיעור למתעניינים: היו לי שבעה תלמידים שקיבלו את השיעור איתי כצ'ופר על התנהגות טובה. בתחילת השיעור ערכתי בדיקה קצרה שאכן הילדים מבינים מושגים בסיסיים בפאוורפוינט. נתתי להם לבחור בין שתי אפשרויות: או יצירת משחק הרפתקאות שבו הצופה יקבע את התקדמות העלילה (כמו בספר אינטראקטיבי) או משחק "מי רוצה להיות מליונר". שתי האפשרויות הללו היו מביאות אותי להסבר על ההיפר-קישורים.
אחר כך כתבתי בעזרתם על הלוח את חוקי המשחק. תרשים זה נועד יותר כדי להכין את התלמידים ללימוד תיכנות ופחות רלוונטי כאן, אבל הוא עדיין קצת מסדר את העיניינים בראש. 
הגענו כעת לשלב המעשי וביקשתי מכל ילד להכין ריבוע אחד ולכתוב בו את השאלה ועוד ארבעה ריבועים, אחד לכל תשובה, כאשר אחת מהן נכונה. ביקשתי מהם להמציא שאלות ותשובות (למשל: מי היה ראש הממשלה הראשון, מה הספר הראשון בתורה וכו'). 
בשלב הזה כל ילד עבד בקצב אישי, ואני הקפדתי לזרז אותם ולדחות שאלות קדימה (כמו: "איך עושים שהכפתור יקח אותי לשקופית אחרת?"). מהמתקדמים שסיימו ביקשתי להכין את שתי השקופיות האחרונות: נצחון וטעות. מאלה שסיימו הכל ביקשתי לעזור לאחרים כדי לסיים מהר יותר.
כאשר לכל ילד היה את הפורמט הבסיסי ביצעתי את שלב ההסבר על ההיפר-קישורים (שלב 4) ביחד ולאט. ביקשתי מהםללחוץ על ריבוע של התשובה הנכונה עם הכפתור הימני של העכבר. ואז ללחוץ על האפשרות האחרונה "היפר-קישור". הסברתי מעט על המסך שנפתח (ציינתי שאפשר גם לקשר לדפים באינטרנט), וביקשתי מהם לעבור למסך של "מקום במסמך זה". כששאלתי אותם לאן הם רוצים להגיע אם לוחצים על כפתור התשובה הנכונה, הם לבד הבינו קדימה שצריך לסמן את שקופית השאלה הבאה (במסך הבחירה שהיה להם מול העיניים). 
ניסינו את התהליך והוכחנו שזה עובד בסדר. הילדים התבקשו לעשות את אותו הדבר לשאר ריבועי התשובות במצגת וכו' וכו'.
כל השיעור הנ"ל לקח כשעה כולל הפסקה של כ10 דקות.

בהצלחה!

יום שבת, 2 במאי 2009

Reliving the Revolution, משחק ללימוד הסטוריה וחשיבה ביקורתית בעזרת טכנולוגיית מציאות מועצמת 

כשקראתי את המחקר הזה הזדהיתי מאד עם הכותבת משום שגם אני מתמודד עם אתגרים דומים בתקופה האחרונה בעבודה על המשחקים שעליהם אני עומל. התחום הזה של למידה ממשחקי מחשב, או Serious Games כפי שהם נקראים באנגלית, נמצא בתנופה די חזקה בעולם, ורק בארץ שוב נשארנו מעט מאחור.

המשחק מתכוון ללמד את השחקנים לחשוב באופן ביקורתי על המידע שהם מקבלים. כדי לעשות זאת, המשחק לוקח את השחקנים לארצות-הברית של המאה ה-17, ערב מרד האמריקאים בבריטניה. מתואר הקרב בין הבריטים לתושבי העיר לקסינגטון שבמסצוסטס (מיד תבינו למה נבחר דוקא התקופה הזו). מטרת המשחק, כפי שהיא מוצבת בפני השחקנים, היא לגלות מי הראשון שפתח באש: הבריטים או המורדים האמריקאים?  
השחקנים מחולקים לזוגות, כדי שתתקיים בין בני הזוג אינטראקציה ושיתוף (שאכן התקיימה!), והם מתבקשים בזמן מוקצב לגלות כמה שיותר מידע שיאפשר להם לפתור את התעלומה. ידוע מראש כי הזמן שהוקצב אינו מספיק כדי לגלות את כל המידע הקיים במשחק. 
השחקנים בוחרים לעצמם אישיות למשחק בין האפשרויות הבאות: עבד וחייל אפריקני-אמריקני ביחידות המובחרות, חייל אמריקני, אשה אמריקנית שנאמנה לשלטון הבריטי, חייל בריטי. לבחירה זו יש השפעה ישירה על סוג המידע שיקבלו ואופיו. למשל: מפקד המורדים האמריקנים ידבר עם חייל שלו בצורה שונה משידבר עם חייל בריטי, אם בכלל... 
המשחק עצמו מתנהל על-גבי מכשיר PDA, שהוא- למי שלא מכיר- כל מכשיר עם GPS, קישור לרשת האינטרנט ומסך (כן, זה יכול להיות גם מכשיר סלולרי מצ'וכלל). השחקנים מקבלים את המכשירים הללו (שעליהם מותקן המשחק) ומסתובבים בעיר לקסינגטון בחיפושם אחר פיסות מידע. בכל פעם שמכשיר הGPS מזהה שהם נמצאים בקרבת איזור שהוגדר מראש בתוכנה נפתח דו-שיח בין השחקנים לבין דמות אחרת. למשל: כאשר השחקנים עוברים ליד בית של חייל-מורד הוא מופיע אצלם על המסך והם יכולים לשאול אותו שאלות. התשובות שיקבלו תלויות באישיות שבחרו, כמובן.
מאפיין מעניין נוסף של המשחק הוא שסופו אינו במשחק עצמו. אין מנצחים ואין מפסידים. בסיום הזמן שהוקצב מתכנסים כל השחקנים למקום אחד ושם הם נדרשים להחליט יחד על התשובה לשאלה המקורית: מי הראשון שפתח באש בקרב לקסינגטון. בדיון שנערך מבינים השחקנים כי המידע שהתקבל אצל כל אישיות הוא שונה, ואז הכל נעשה מעניין הרבה יותר. 
לא אהרוס לכם את הסוף (תקראו את תוצאות המחקר ומסקנותיו בעצמכם), אבל בגדול הלקח הוא שמשחקים מסוג זה מאתגרים את התלמידים של הדור הזה ומאפשרים להם לרכוש את המיומנויות הנדרשות לחיים בעידן המידע: קבלת החלטות, הערכת מידע ביקורתית, חשיבה וניתוח של מידע (סלומון, 2000).      
   
----------------------------------------------------  
קצת קישורים נוספים:


יום שלישי, 21 באפריל 2009

"לחיות בארץ הקודש"- משחק מחשב שאיתו ילמדו תנ"ך בקרוב

האם חשבתם פעם איך זה יהיה אם היינו יכולים לשחק בעצמנו את דוד המלך בקרב מול גוליית, או את אברהם אבינו ברגע העקידה, או את שלמה המלך ברגע ההחלטה בזמן משפט חשוב? 
משחק המחשב "לחיות בארץ הקודש" מתוכנן לאפשר את זה בדיוק. זוהי הודעה רישמית ראשונה על קיומו של תכנון ראשוני של משחק שכזה, בעל מטרות לימודיות, שרמת הגרפיקה והאפקטים שבמשחק יכולים להתמודד בהצלחה מול כותרים גדולים.
גרסת דמו של המשחק עדיין בשלבי פיתוח. לפניכם מספר סרטוני וידאו שימחישו את העולמון עצמו.
על העבודה האקדמית שנעשתה במקביל לפיתוח עבדו: יעל כפתורי, אורי גרונדשטיין ואנוכי. על הגרסה הפיתוחית אני עובד לבד כרגע.     






יום שבת, 7 במרץ 2009

"אם בתי הספר לא יתאימו את דרכם אל המאה ה21, לא יהיה להם צידוק קיומי", מארק פרנסקי 2007

מארק פרנסקי, ממציא המושג digital natives, מדבר בכנס Hand Held Learning 2007. על מאפייני השימוש בטכנולוגיה על-ידי ילדים, על יתרונות השימוש בPDA ועל טכנולוגיה בלמידה ובבתי הספר.
"אם בתי הספר לא ישנו את דרכיהם ויתאימו עצמם לעידן המידע ולdigital natives, בתי הספר יעלמו ולא יהיה להם יותר צידוק", אומר פרנסקי. "במאה הקודמת הילדים שהגיעו לבית הספר ראו את האור. במאה ה21 אנחנו מחזירים אותם אל החשיכה. אנחנו אומרים להם לזרוק את כל הטכנולוגיה לפני שהם נכנסים אל בית הספר, במקום לעשות בה שימוש. הטכנולוגיה הזו היא חלק מהם. עלינו להבין זאת ולנצל זאת".
פרנסקי מדבר על הכישורים הנדרשים לאנשי המאה ה-21, והוא מציע כמה וכמה רעיונות לשינויים בתוכנית הלימודים בכל מערכת חינוך בעולם כך שתוכל להשיג את אותם היעדים החינוכיים רק בעזרת נושאים ותכנים הקשורים למאה ה-21.
40 דקות של הרצאה שמביאות לימים של מחשבה.



יום חמישי, 19 בפברואר 2009

כנס צ'ייס 2009 - לאן נעלמו משחקי המחשב?

ביום רביעי האחרון, ה18 לפברואר 2009, נערך כנס צ'ייס הרביעי לטכנולוגיות למידה (בקישור אפשר למצוא את המחקרים שהופיעו בכנס כולו).
בתחילת היום ציינו המארגנים שגיל הנרשמים לכנס הנוכחי היה נמוך בהרבה מהגילאים הממוצעים של שלושת הכנסים הקודמים. אני משער שזו אולי אחת התוצאות של המשבר הכלכלי שעובר על ארצנו הקטנטונת ואינו מאפשר לבעלי מקצוע אפילו לקחת יום חופש (שלא נדבר על חשבון העבודה, חס וחלילה) ולהגיע לכנס.

מה חידש לי הכנס?
1. ובכן, ג'ודית דונאט אמרה בהרצאת הפתיחה כי בני האדם מצפים, לא במודע, לקבל הרבה מידע מפנים (face) של אדם אחר. כשאנחנו מסתכלים על avatar הדרישה דומה. היא גם ציינה כי עולם הרשתות החברתיות יוצר איחוד בין כל המכרים של אדם מסוים (משפחה, חברים, עבודה ואפילו אנשים שאתה כמעט לא מכיר). האיחוד הזה איננו נכון מבחינה סוציאלית ואינו מדמה את המצב האמיתי. לרוב החיבור הזה יכול לגרום לאחת משתי התופעות הבאות: או שהאדם פשוט חושף את עצמו לכל "חבריו הוירטואלים" באופן זהה, או שהאדם מחליט שלא לחשוף עצמו כפי שהיה רוצה.
השאלה שאני מעלה כאן ומוסיף היא מה יקרה עם הילדים שלנו, הdigital natives? שנולדים עם הטכנולוגיה הזו יחד עם המוצץ שלהם. החוויה הסוציאלית שלהם שונה לחלוטין מהחוויה הסוציאלית של אנשים מהדורות הקודמים. מה יקרה ליכולות האבחנה הסוציאליסטיות שלהם, במדיה והמצב ישאר כפי שהוא או אפילו ידרדר? כיצד הילדים הללו יוכלו להבדיל בין הבעות פנים שונות ולזהות רגש? כיצד יוכלו להבדיל בין קודים של התנהגות בין חברים/ משפחה/ אנשים שלא מכירים?

2. שמעתי מספר מחקרים מעניינים וחדשניים במידה מסוימת לדעתי, כמו זוג המחקרים על ילדי גן והתובנות שלהם מתכנות רובוטים (האחד של שרונה לוי ודוד מיודוסר, והשני של קרן פרצל ודוד מיודוסר). לא ארחיב יותר מידי.


הדבר המרכזי שהפריע לי בכנס הוא העדרות אבסולוטית של תיעוד שימוש במשחקי מחשב ו/או טכנולוגיות הנוגעות ליצירת חווית משתמש עשירה יותר בתוך ההוראה. כשאני אומר טכנולוגיות ליצירת חווית משתמש עשירה יותר, אני מתכוון לאי אילו הפעלות לימודיות המשלבות טכנולוגיה בעולם הפיזי, למשל מחשבי הכף-יד (PDA). אם יש מורים בארץ שמשתמשים בטכנולוגיות כאלה בשיעורים שלהם, אשמח לדבר על כך. בכוונתי לפעול ליצירה של מערכי שיעור המשלבים טכנולוגיות כאלה ומשחקי מחשב ולכן אשמח לקבל לקחים ממורים שניסו דברים אלה בעבר.

Making History - משחק מחשב שייעודו לימוד ההסטוריה של מלחמת העולם השנייה

  1. צפה בסרטון.
  2. קרא פרטים נוספים על המשחק באופן כללי באתר המשחק עצמו. שם אפשר גם לראות תמונות מסך ועוד.
  3. חברת Muzzy Lane פיתחה את המוצר הזה במיוחד כדי שיסייע למורים ללמד על מלחמת העולם השנייה: הגורמים למלחמה ואסטרטגיה מדינית, צבאית ודיפלומטית.
  4. להלן קישור לתיק הדרכה למורה המעוניין להכניס את המשחק לכיתתו.
  5. אלה תוצאותיו של מחקר שבוצע על כיתות תלמידים שלמדו עם ובלי המשחק הזה.


 אני משתמש בניסוחים קצרים בכוונה לומר שכל מה שצריך לעשות עכשיו זה לקנות את המשחק, לעבוד לפי ההוראות למורה ולהתחיל ללמד את ההסטוריה של מלחמת העולם השנייה בצורה שלא נראתה עד היום. למיטב ידיעתי, 10 בתי ספר באמריקה כבר משתמשים במשחק הזה בתוך תוכנית הלימודים שלהם. מה קורה אתכם? נ.ב. אינני מקבל שוב הטבות כספיות על הפרסום הזה (הלוואי...)

יום שלישי, 13 בינואר 2009

בניית אתרי אינטרנט בחינם, בקלות ובפשטות

מכל הכלים לבניית אתרים שיצא לי לראות, להכיר ולהתנסות בהם עד היום, synthasite.com בלא ספק מנצח את כולם. 
הכלי חינמי לחלוטין, פתוח לגמרי לכל משתמש לאחר הרשמה קצרה (אפילו ללא שליחת אישור למייל!), ומאפשר שימוש בכלי web2.0 כמו הוספת בלוגים, תגיות, פורומים ווידגטים למיניהם. הכלי מלווה את המשתמש עד לפרסום האתר (גם תחת שם דומיין שהמשתמש מביא בעצמו!), ואפילו מאפשר למשתמש ליצור מספר אתרים בלתי מוגבל, כולל שמירת הקבצים הרלוונטים לכל אתרים. 

ולמה בכלל אני מזכיר את הכלי הזה על גבי דפים אלה, אתם שואלים?
משום שאני מוצא את הכלי הזה כשימושי מאד גם להרכבת אתר בית-ספרי שיכול לענות על כל הצרכים הפדגוגים והחברתים עליהם דיברתי בפוסטים קודמים. אני חושב שכלי כל כך שימושי, פשוט ובהיר יכול לשמש לשימושים פדגוגים נוספים, כמו: בניית אתר כיתתי בנושא מסויים, פיתוח קהילת ידע סביב נושא אחר, פיתוח מנשקי משתמש (user interfaces). 

בקיצור, אני ממליץ בחום להכנס להתרשם (ואינני מקבל על זה שום תמלוגים...:).