יום רביעי, 22 בנובמבר 2017

חיים ללא סמארטפון - אפשרי?


ביקשו מבני נוער להסתובב ללא הטלפון החכם למשך 4 ימים ברציפות. מה קרה להם והאם זה הצליח? 

על נסיעה ללא WAZE, איך מתחילים עם בנות, השינה עם המסכים, והשעון המעורר בבוקר.
השאלה היותר מעניינת היא: האם רק בני הנוער משנים את דרכם, או שמא כולנו משתנים?

פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר מספר בכתבה מספר עובדות מעניינות מאד שמתחברות באופן ישיר להרצאתו של תמיר אילון מהפוסט הקודם.

יום שלישי, 21 בנובמבר 2017

" עזבו את minecraft ולכו לתנועת נוער " , תמיר ליאון

שמענו היום הרצאה מאת תמיר ליאון, אנתרופולוג המטיף להפטר מהמסכים. 

אז להלן כמה ציטוטים מדבריו. מסכים מאד עם מרביתם.
- מציאת אושר תלויה באיכות הקשרים החברתיים שיש לאדם. לא לכמות, אלא לאיכות. אדם צריך להרגיש שיש לו גב.
- הילדים והנוער של היום בודדים. לא כי הם רוצים, אלא כי אין להם יכולות חברתיות וכישורים בינאישים המאפשרים יחסים אינטימיים. קשה להם להיות במחיצתם אחרים, בשקט, ולהסתכל בעיניים.
- אין תחליף לתנועות-הנוער מבחינת התרומה ליכולת החברתית שמתפתחת אצל הילד. בעיקר בשכבות הבוגרות. הקומונה, הכוח הקבוצתי, תחושת השליחות, העשייה והביחד (וכמובן ללא זמן ללא מסכים) - כל אלה עקרונות שערכם לא יסולא מפז.
- הדבר הבא בתור במידת ההשפעה שלו הוא ספורט קבוצתי בחוץ.
- מה אפשר לעשות בתוך הבית? לייצר טקסים ומסורות ללא ניידים וללא מסכים (כמו למשל ארוחת ערב משותפת, 5 דקות שיחה משפחתית לפני האוכל, 5 דקות לשבת לשולחן לשתות כוס מיץ בבוקר לפני שיוצאים לעבודה ולבית הספר); להוציא את המסכים מחדר השינה של הילד; יום ללא מסך (מומלץ שילד יהיה שעתיים ביום מקסימום מול מסך כלשהו, לכן ההמלצה היא לעשות שיהיה יום בשבוע שבו הילד יבחר להיות ללא מסך).
- ילד שהצליח, זה בזכותו. ילד שנכשל, זה בגללו. ילד צריך להבין שהוא אחראי לגורלו ומה שקורה בחייו, לא קרה בגלל שום סיבה חיצונית.
והדבר החשוב מכל לדעתי, אין תיווך בין הילד לבין הטכנולוגיה. בגלל שההורים בדור הנוכחי עובדים קשה יותר, והפער הבינ-דורי עמוק יותר, חוסר התקשורת בין ההורים משליך גם על החינוך של הילדים ותחושת האבדן שלהם. הילדים רואים משהו או חווים משהו, אבל הם לא יודעים לדבר עליה, וההורים לא יודעים לתווך אותה או להסביר אותה. 
כך יוצא שהילד לומד משהו על העולם בצורה מעוותת.

דברים אלה חייבים להשתנות בהחלט. שיהיה לנו בהצלחה

יום שבת, 18 בנובמבר 2017

אנשים לעקוב אחריהם, והפעם: Sherry Turkle על הקשר בין דו שיח וטכנולוגיה

פרופסור שרי טורקל היא פסיכולוגית שחקרה בעשורים האחרונים את האופן שבו טכנולוגיה שינתה את דרכי התקשורת שלנו. התקציר של המחקר שלה הוא שככל שהתקשורת הבינאישית שלנו עוברת דרך מסרונים ומסכים, אנו הופכים בודדים יותר. היא אומרת שהתקשורת יכולה להתחלק בין המסכים לבין פנים-אל-פנים, אבל עלינו להבין מתי צריך להשתמש בכלי זה או באחר.


להלן מספר ציטוטים מתוך הרצאת הTED שלה.
- העובדה שאנו מעדיפים לכתוב מסרונים נובעת מתוך הרצון לשלוט באופן שבו אנו נתפסים בעיני האחר באופן מוחלט.
- יחסי אנוש הם עשירים, מבולגנים ותובעניים. אך אנו מנקים אותם בעזרת הטכנולוגיה. וכשאנו עושים זאת, אחד הדברים שעלולים לקרות הוא שאנו נקריב שיחה לטובת חיבור רגעי. אנו מרמים את עצמנו, ועם הזמן, זה מפסיק להיות אכפת לנו.
- בריחה משיחה יכולה להיות משמעותית כאשר זה פוגע ביכולת שלנו להתבוננות עצמית. עבור ילדים שגדלים, מיומנות זו היא תשתית ההתפתחות.
- כאנשים אנחנו פגיעים, אנו בודדים, ואנו מפחדים מאינטימיות.
- היום יש לנו יותר ויותר ציפיות מהטכנולוגיה ופחות אחד מהשני. אנחנו מצפים שהטכנולוגיה תשלים לנו את הבדידות.
- עלינו לפתח יחסים יותר מודעים עם המכשירים, זה עם זה ועם עצמנו.
- על כולנו להתמקד בדרכים הרבות שבהן הטכנולוגיה יכולה להוביל אותנו בחזרה אל חיינו האמיתיים, אל גופינו שלנו, אל הקהילות שלנו, אל הפוליטיקה שלנו, אל כוכב הלכת שלנו.



ואסכם עם מילותיו של Stephen Covey : "רבים מאיתנו לא מקשיבים בכוונה להבין, אלא בכוונה להשיב".
לקוח מתוך הרצאה נפלאה נוספת של Celeste Headlee על "כיצד ניתן לשפר את כישורי השיח שלנו".

יום חמישי, 5 באוקטובר 2017

משחקים בכתה: סיכום אירוע משחוק של קהילת BottomUp, המורים והיזמים החינוכיים בירושלים


בשבוע שעבר התקיים אירוע "כתה פוגשת משחוק" כחלק מאירועי קהילת BottomUp הירושלמית, הלא היא הבית של המורים ויזמי החינוך המקומיים.

20 יוזמות מוכנות לשימוש בכתה

באירוע הוקם שוק דוכני יוזמות חינוכיות ולימודיות מגוונות הסובבות סביב משחקים. הרעיון המחבר הוא לשתף אחד את השני באמצעים וכלים שניתן להשתמש בהם בכתה. בין כ-20 מציגי הדוכנים היו יזמים טכנולוגיים ומורים כאחד, שהציגו משחקי קלפים, הפעלות ופעילויות יצירתיות, משחקי מחשב, מציאות וירטואלית - כאשר כל הפתרונות מכוונים לשימוש בכתה (לא כאלה שמנותקים מהמציאות שבה נמצא המורה).
כמיטב המסורת באירועים שלנו, האירוע עצמו היה ממושחק! המשתתפים חבשו קוביות לגו לראשם, עקבו אחרי מסלול ציורי בין הדוכנים והתחרו להשלמת בינגו של עקרונות משחקיים.


פתרון אתגרי הדרכה בהשראת משחקים

העמדה בה אני עמדתי קיבלה את השם פינת "הכה את המומחה". קיבלתי מהמשתתפים בעיות ואתגרים הדרכתיים שהם חווים, והצעתי פתרונות יצירתיים ב"שידור חי" בהשראת ניסיוני כמעצב משחקים. הייתי רוצה לשתף אתכם בחלק מהפתרונות היצירתיים שעלו.

לימוד אותיות הא-ב' בפיסול ואפייה

אחת המורות המשתתפות העלתה את האתגר שבו ילדי כתה א' צריכים ללמוד את זיהוי אותיות הא-ב. התחלתי מזה שנזכור שילדים אלה הם עולים טריים מהגן, סביבה בה הפעילות עצמה מאד התנסותית וכוללת עבודה רבה בידיים. לכן המלצתי הראשונה היתה שתרגול כתיבת האותיות יתחיל ויעוצב בדומה לפעילות בגן - כפעילות יצירה מעשית. דמיינו פיסול אותיות בפלסטלינה או בשזירת חוטים במקום כתיבה חזרתית של כל אות. זה הרבה יותר מהנה, יצירתי חווייתי והרבה פחות משעמם וחוזר על עצמו. יהיה גם הרבה יותר טוב אם לכל אות תהיה פעילות משלה (למשל תפירה תקושר לאות 'ת' בעוד אפייה יקושר לאות 'ט'). השימוש בחוויות שונות יכול לסייע מאוחר יותר כדי לאיית נכון יותר מילים הנשמעות דומה.  

תרגול חומר בתחרות כקבוצה יכול לשמש כתרגול יותר אפקטיבי ופחות מאיים

המורים איתגרו גם בתחום הבחנים ווידוא הלמידה: "אנחנו רוצים לוודא שהתלמיד הפנים את החומר וזוכר אותו, אבל איננו רוצים לבייש ילד שלא יודע את התשובה לשאלה. היינו רוצים לתת לילדים חוויות הצלחה, אבל בלי התחושה המאיימת של המבחן".
זהו אתגר מאד מעניין ונכון המאפיין בצורה יפה את המקום שהמערכת נמצאת בו כיום. מחד, אנו יודעים כי אנחנו חייבים לשנות את דרכנו, לתת לתלמיד תחושת הצלחה ולהעצים אותו, ומצד שני אנחנו עדיין חייבים לוודא שהוא יודע את החומר הנלמד. כיצד עושים את השניים בלחץ הזמן ובעומס החומר הקיים?
השיטה שהצעתי היא זו (נניח שוב שאנחנו באמצע שנה של כתה א' בלימוד האותיות, אבל זה יכול להיות גם על חשבון או כל תוכן זכירה אחר). הכתה כקבוצה עומדת יחד למול שורה של קלפי אותיות המונחות על הרצפה אחת אחרי השנייה. מציבים בפניהם את האתגר להגיע לאות האחרונה בתוך דקה (כ10 אותיות בשלבים הראשונים). בכל פעם הם נדרשים לזהות את האות ולצעוק אותה. מספיק שילד אחד מזהה וכל הכתה עוברת הלאה.
"אבל מה עשית בזה? הרי אם יש ילד שאינו יודע, לא רק שהוא יכול להעלם בקהל ואני לא אדע מזה, הוא עדיין ירגיש לא בנוח עם עצמו", היו התגובות הראשונות. וזה אכן נכון בסיטואציה שבה האותיות שתניחו על הרצפה הן: "א , ב , ר , ד , ה , ו , ט" - כלומר אות שונה כל פעם. ילד שלא מכיר את האותיות הללו יתנתק ולא באמת יהיה איתנו לאורך הפעילות. אבל אם האותיות שתניחו על הרצפה יחזרו מידי פעם (למשל "ב , א , ב , ג , ב , א , א , ג , ב , ט , ו") גם ילדים שלא הכירו את האותיות ב וא בתחילת הפעילות יוכלו לצעוק אותן בסופה!

עקרונות פיתוח הדרכה מעולם משחקי המחשב

ניסיוני כמעצב משחקים הראה לי לא מעט קווי דמיון בין עולם פיתוח ההדרכה לבין עיצוב משחק. במהלך הכנס העקרונות שבלטו במיוחד הם: יצירת תחושת שליטה אצל התלמיד, טיפוח תחושת הצלחה ואיזון אתגר ויכולת.

לתת לתלמיד תחושת שליטה על התהליך
עלינו כמורים ומנהלי השיעור לשלוט לגמרי בכל התהליך שקורה בכתה, ויחד עם זאת עלינו ליצור מצב שלתלמיד יש תחושה של שליטה על התהליך. כיצד פותרים את הקונפליקט הזה, אתם שואלים? בכל סטואציה שבה אין חובה ללמד את התוכן בסדר לינארי מסויים, תנו לתלמידים את חופש הבחירה למה שנלמד קודם. "האם אתם רוצים ללמוד את עקרונות מגילת העצמאות לפני שנלמד כיצד כתבו אותה? או שאתם רוצים ללמוד קודם מה הדיון הערכי שהיא מעלה כיום?".
ככל שהתחושה תהיה גדולה יותר הילד יהיה מעורב יותר. רק זכרו שאתם צריכים להיות אלה ששולטים בכל מה שקורה, כי רק כך תוכלו להיות מסוגלים לתת פידבק מדויק. אתם צריכים להוביל את התהליך.

איזון אתגר ויכולת-
ברור לכולנו כי תלמיד שמכיר ביכולתו, ירצה להמשיך. אבל יש לכך גבול, כי בשלב מסויים אם התרגיל קל מידי וממשיך עוד - התלמיד ישתעמם. יש כאן איזון עדין מאד בין איכות האתגר שמוצב בפני הלומד לבין היכולת של הלומד לבצע את המשימה. נכנסת לכאן כמובן גם האמונה ביכולתי לפתור את האתגר.
בכל אופן, עקרון העבודה שצריך להוביל אותנו הוא לתת מספר שאלות תרגול קלות יחסית שיובילו לכדי אתגר גדול ומשמעותי. אנו צריכים להיות מוכנים לזה שהילדים יתקעו באתגר מסויים. בסופו של דבר, בעיצוב הדרכה נכון - הילדים יגיעו לאתגר הזה עם מספיק מוטיבציה ותשוקה שתאפשר להם לצלוח אותו. 
מיד אחר כך, אנחנו צריכים להניח בפני התלמידים מספר שאלות קלות משמעותית (כאשר אנו אומרים להם שהם שאלות מאתגרות לא פחות). בצורה כזו אנו מבטיחים תחושת הצלחה לאלה הצולחים את האתגר. אם תצליחו לעצב את השאלות שלכם כך, אתם מבטיחים דפי עבודה מרתקים ולא משעממים!
כבוגר של תוכנית ההתכתבות במתימטיקה של מכון ויצמן בשנות ה80 אני חייב לומר שזה אכן אפשרי להגיע למצב שכזה!



סיכום

אתם מוזמנים לצפות בשאר העקרונות בהרצאה שנתתי במכון הטכנולוגי ובמיט"ל ב2012 או להוריד את השקופיות עצמן.
כאשר אני חושב על אתגרי הדרכה העומדים בפני אני עובד לפי עקרונות אלה. התנסותנו באתגרי הדרכה רבים ומגוונים הובילה אותנו לפתח את מעגל הלמידה המשמעותית. במצגת זו תוכלו לראות כיצד הגענו לזה ואילו דוגמאות לשימוש במעגל זה קיימות בכיתות אחרות בעולם


לסיכום, כל הכבוד לצוות ביתא-המחנכים בעיריית ירושלים על ארגון וניהול האירוע והקהילה, ובראשם - עירית מרחב וזיו בר. לכבוד הוא לי להיות חלק ממקימי הקהילה הירושלמית הזו לאחר שנים של עבודה עם מורים. אני רוצה להזמין את כולכם לאירועים הבאים - אם הגעתם לכאן, כנראה שזה מעניין אתכם :)


עוד קצת תמונות מהאירוע להנאתכם:



יום רביעי, 27 בספטמבר 2017

"מעשה החינוך לרוב הוא קטן ונראה כלא חשוב או חסר סיכוי. אבל לעולם לא נדע מה ישפיע ומתי" חילי טרופר


חילי טרופר, אחד מאנשי החינוך האהובים עלי בישראל, מנהל תיכון ברנקו וייס ברמלה לשעבר וכיום מנהל תחום החינוך והרווחה בעיריית ירוחם, הגיע לשיחה בקפה תמול שלשום בירושלים.

היתה שיחה מעניינת ומרגשת. על חינוך ואמונה באדם. אני מצרף מספר ציטוטים שכתבתי ממנו. מקווה שזה יספיק כדי להסביר למה כדאי לקרוא את ספריו: מקום בעולם (שקראתי) ושביל בעולם (שבדרך).

תודה חילי.


"מעשה החינוך לרוב הוא קטן ונראה כלא חשוב או חסר סיכוי. אבל לעולם לא נדע מה ישפיע ומתי".

"אי אפשר להתחיל לצמוח, שהאדמה רועדת תחתיך. כשאין לך מקום בעולם. כשאין לך בית ובטחון. לכל אחד צריכה להיות אוזן קשבת. צריך מישהו שיהיה מוכן להיות שם עבורו. זה חלק מתפקידו של המורה".

"כשאני משעה ילד הביתה לשלושה ימים כי הגיב באלימות פיזית משמעותית, אני שומר איתו על קשר, מבקר אותו. הוא עדיין הילד שלי."

"כשילד מפריע הוא לא נהנה והוא כועס על עצמו הרבה יותר ממה שמעשיו לא נעימים לנו."

"כשילד מפריע בכתה, אני הולך אליו ואומר 'ראיתי, תהיה תגובה' וממשיך את השיעור. כך אני נשאר בשליטה בשיעור ולא נותן לו את השליטה. עכשיו הילד הזה יעקוב אחרי וישאל 'נו, מתי אתה מגיב כבר?'".

"כשילד אומר לי שהוא לא יכול או שהוא אפס, אני יודע דבר אחד: הוא עדיין רוצה אך לא יודע איך". 



יום שלישי, 29 באוגוסט 2017

הכירו את פליקס זנדמן, אחד מסיפורי התקומה הגדולים ששמעתי



פליקס זנדמן הוא ניצול שואה. 
בשנתיים וחצי שישב במחבוא תת קרקעי למד מתימטיקה עם דוד שלו שישב איתו שם. הם למדו בעמידה כפופה כיוון שלא היה מקום. השינה היתה בסבבים כי לא היה מספיק מקום. לא היה להם נייר ולכן את כל החישובים הוא למד לעשות בראש.

בסיום המלחמה הוא הלך לעבוד בארגון שבבים. היה לו רעיון כיצד לשכלל לחלוטין את הטכנולוגיה. הם לא זרמו איתו. הוא הלך ופתח חברה נוספת וכך הומצא הטרנזיסטור. 
לחברה קוראים Vishay, על שם מקום המגורים של הסבתא שגידלה אותו בילדותו. 
פליקס הפך אדם עשיר. תרם רבות לאנשים סביבו. תרם רבות לישראל.

ברבות הימים ענקית תקשורת גרמנית (TeleFunken) היתה בקשיים כלכליים. זנדמן הלך והלווה להם כסף. הוא אמר להם שפעם הם ניסו להרוג אותו, והיום הוא מציל אותם ממוות. זו הדרך שלו לנקום במפעלו של היטלר. 

זהו סיפור השראה מאין כמותו. נחישות, אהבה, נתינה, גאונות, דבקות במשימה.
רק ללמוד.

יהי זכרו ברוך. 

יום שלישי, 25 באפריל 2017

Aleph Champ: ללמוד שפה חדשה בסגנון קראטה


לפני כעשור התחיל לרוץ חוג קטן ללימוד עברית לילדים יהודים אמריקאים, שהשוני המרכזי בתוכנית היה שהלמידה מחולקת לשלבים, וכל שלב מסומן בחגורה בצבע שונה. ההשראה נלקחה מהקראטה.
יחד עם זה, הומצאו משחקים לשינון וזיהוי אותיות, וספרי לימוד צבעוניים וכיפים יותר נכתבו.

היום יש כ300 בתי ספר ברחבי העולם שמשתמשים בתכנים של חברת Aleph Champ על מנת ללמד את השפה העברית, בין אם בתוך כתלי בית הספר ובין אם כחוג נלווה.

ב2015 התמזל מזלנו לפגוש במייסדים של החברה והתחברנו ברגע. המשכנו לייעץ להם במשך כמה חודשים וזו היתה חוויה מהנה ומאתגרת. המוצר השתפר, קיבל כיוון חדש ויצא לדרך נוספת. כיום הם משלבים משחקי קופסא ובתקווה שבשנים הקרובות גם יוסיפו את עולם הדיגיטל לארסנל.

שיהיה בהצלחה!

יום שני, 13 במרץ 2017

כנס TEDx Youth Jerusalem ,2017


כחלק מאירועי יום חינוך בירושלים, התקיים אירוע TEDx Youth בנושא שינוי החינוך. שש הרצאות על יוזמות חדשניות שהקימו בני הנוער, ועל רעיונות יצירתיים לפתרון בעיות בנושאי חינוך חמים מאד. 
התרגשתי מאד לשמע את בני הנוער האלה מדברים. תמיד הזדהיתי עם נוער שצועק לזכויותיו ופועל על-פי עקרונותיו. בתור אחד שלקח חלק בהקמת תנועת נוער כבר בגיל 16, שקיימת עד היום דרך אגב, זה משהו שאני מבין אותו מקרוב. הדחף הזה שבוער בך לעשות, למרות שה"מבוגרים" לא מאמינים שאתה יכול כי אתה צעיר.

אז לפניכם תקצירי ששת ההרצאות.

ענבל פרנקל (בת 17) ציטטה את יאנוש קורצ'ק. דיברה כיצד להתמודד עם אחדות בין השבטים. הציעה להסדיר מפגשים בין חילונים, חובשי כיפות, לחרדים וערבים. "אני לא נאיבית", היא אומרת. "אני יודעת שהשינוי צריך לבוא מלמעלה. אבל אני יודעת ששינוי גדול יכול גם לצמוח מלמטה."


איתי פנקס (בן 15) יועץ לסטארטאפים במסגרת חברה שהקים Joy2Day. פיתח אפליקציות כמו: My quick fingers, Catch the bubble, Sumzapp.
"חיכיתי כל שבוע להגיע לחוג המחשבים. ידעתי כבר בגיל 10 מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". הוא הסביר שהמפגש המשמעותי ביותר בשבילו היה עם המנטור האישי שלו, ועל הרעיון הזה הוא מתבסס באומרו שעל מערכת החינוך לייצר קשרים בין התלמידים למנטורים בתעשייה.
"אין לתאר את הרגשת הגאווה על השקת אפליקציה לעולם. ועוד בגיל 12!". כשאמר זאת נזכרתי במאמר שכתבתי לפני כמה שנים על חשיבות השיתוף של עבודות התלמידים באינטרנט. את הכל אפשר לשתף וזה מאד כדאי.
"הבנתי כבר אז שאי אפשר לעשות ולהתמקצע בהכל. אני חייב שותפים. ולכן הקמתי חברת יעוץ למבוגרים".
הוא חתם באומרו כי "תפקידה של מערכת החינוך היא לעזור לנו התלמידים למצוא את התשוקה שלנו. את מה שאנחנו נאהב ונרצה לעשות כל חיינו". וזה בדיוק המסר שלנו למורים ואנשי חינוך ברחבי העולם. כאן העליתי דמעה ראשונה :)












ירדן קדם ונעם תמיר (בנות 14) המציאו את Lipsting, שפתון שיכול לחוש את סם האונס. כאשר השפתון בא במגע עם החומר שבסם, הוא נותן תחושת עקצוץ, ומכאן השם.
הן דיברו על בעיות המגדר ועל מקורן. טענו שלמעשה הן מתחילות כבר מהצעצועים שנותנים לנו לשחק בהן (בדיוק המחקר שאני עורך בתקופה האחרונה). הברבי הרזה, הבלונדינית שעוסקת במסיבות תה ובישולים מלמדת אותנו על ציפיות החברה מאיתנו. וכמוה, משחקים נוספים. "עלינו ועל המורים האחריות לשנות את היעוד הזה. לכו ללמוד מדעים!", הן ציוו על בנות העשרה. 



ארז טפר (בן 17). בוגר תוכנית LEAD, הובלה של נוער על ידי נוער. הקים את פרויקט ה21.
"תמיד אהבתי מדעים", הוא מספר. "אך באותו זמן שאני מקבל 60 בבחינת מחצית במתמטיקה בכתה יא' בבית הספר, קיבלתי תעודת הצטיינות באוניברסיטה כשאני לומד קורס בפיזיקה. אז הבנתי שמשהו לא בסדר בשיטת בבית הספר. ויותר חשוב, הבנתי שהבעיה האמיתית היא לא אני... אנחנו כחברה מסתכנים בלאבד אנשים מוכשרים. וגרוע מכך, אנחנו משכנעים אנשים מוכשרים שהם לא טובים למערכת".

הוא הקים את פרויקט ה-21 במסגרת תוכנית LEAD להובלת נוער. מטרת התוכנית היא לסייע לבתי הספר לכישורים הדרושים למאה ה21. "בית הספר צריך ללמד אותנו להתמודד עם המידע הרב והבלאגן הגדול שהאינטרנט יוצר, כמו גם לנהל את הזמן שלנו באופן יעיל יותר". כיום בתוכנית ישנם 21 מדריכים עם 250 תלמידים. והתוכנית בדרך להתפשט לעוד בתי ספר.


אליאב מרקוביץ (בן 13). מגייס כספי תרומות עבור הגשמת משאלות לילדים מיוחדים.
לאליאב יש אחות עם צרכים מיוחדים. הוא טען שהמבוגרים הם אלה שעוסקים בהגדרות, ולא הילדים. המבוגרים הופכים ילדה מדהימה כמוה ל"בעלת מוגבלות" או "בעלת צרכים מיוחדים". הוא מעדיף לקרא לה "ילדה מיוחדת".
"הרי כולנו מוגבלים בדרך זו או אחרת", הוא אומר, "לכל אחד יש חולשות וחוזקות. ההבדל הוא בגישה. אנחנו צריכים לחזק את החוזקות ולהתעלם לגמרי מהחולשות. זה הרבה יותר אפקטיבי".
הוא גם סימן את המקור לבעיות אלה. "בגן החיים שלי מדהימים, מחזקים אותי כל הזמן. כל ציור שאני מצייר הוא הציור הכי נהדר שהמבוגרים ראו. אבל כשמגיעים לבית הספר כל זה פתאום משתנה ומתחילים למדוד אותי. והכי גרוע, מתמקדים בחולשות שלי ואיך אני צריך לנהוג כדי להשתפר".
אליאב התניע פרויקט גיוס כספים עבור הגשמת משאלות לילדים מיוחדים. הוא גייס עד עתה כ30,000 שקלים והיד נטויה. הוא ביקש מכולם להתחיל להתמקד בחוזקות של האנשים שסביבנו, ולא לנסות לתקן את החולשות שלהם.



תהל שטובר (בת 17). הקימה פרויקט שיתוף בני נוער עם צוות ההוראה לשדרוג איכות ההוראה במסגרת תוכנית LEAD.
"תראו, אנחנו הדור הסקרן ביותר שהיה כאן כבר הרבה שנים", היא פותחת. "אנחנו לומדים מהר יותר, וסופר אינטליגנטים. אבל אנחנו גם הרבה יותר ביקורתיים ועקשנים". כבר אהבתי את ההתחלה... 
היא ממשיכה: "בית הספר הוא אחד המקומות הכי לא מאתגרים ולא מפתחים את הסקרנות שלנו. אנו אוגרים רצון עז לחוות ולהתרגש, אבל לא מוצאים פורקן בבית הספר. ועכשיו אתם מתלוננים על זה שאנחנו מנסים כל מיני דברים בעייתיים כמו אלכוהול?". גם כאן נותרתי אילם מרמת הבגרות שיוצאת על הבמה הזו. 
והיא ממשיכה: "אנחנו הצרכנים של המוצר שנקרא חינוך. למה שלא תשאלו אותנו מה אנחנו רוצים ומה אנחנו צריכים, במקום לעשות ישיבות וכנסים כדי למצא את זה?".
תהל סיימה את ההכשרה של ארגון lead. ניהלה קמפיין יחד עם ראש עיריית ירוחם וחילי טרופר. עכשיו כבר הבנתי מהיכן למדה את כל מה שאמרה...
היא הקימה את ארגון "צוות יא עובדים למענכם", צוות של תלמידים ומורים שפועל לשיפור רפורמת מערכת הבגרויות שהונהגה על-ידי שי פירון. היא קראה לבני הנוער לקום ולסייע למורים להבין אותם טוב יותר, במקום לפנות החוצה מבית הספר לדרך רעה. 


לסיכום האירוע וההרצאות המדהימות ששמעתי, אני רוצה לצטט את תהל באימרתה המסכמת: "בני הנוער הם לא דור העתיד של המדינה, אלא דור ההווה שלה! אם אני יודעת שאני יכולה לעשות כבר עכשיו, אז למה שאחכה לעתיד?"
אני רוצה להוסיף עוז לקריאה זו, ולשלוח אותה רחוק עוד יותר. כל אחד מאיתנו צריך לעשות את שביכולתו לשינוי עתיד החינוך. אבל אנא עשו זאת כבר עכשיו.





הרצאה נוספת הוקרנה במסכים. היא היתה של נערה בשם אדורה סוויטק, שכתבה ספר עם 300 סיפורים כבר בגיל 13. הוריה סייעו בה ותמכו בתשוקתה לכתיבה, למרות כל התגובות האחרות שהיו יכולות להגיע לקריאותיה לפרסום כתביה.
הספר נקרא Flying fingers והוא מכיל יצירה מדהימה.


יום חמישי, 26 בינואר 2017

In memory of Seymour Papert: Thinking about learning


סימור פאפרט, 1928-2016. מראשוני האנשים שזיהו את הפוטנציאל שבלמידה עם המחשבים, ייסד את המושג של constructionism, ממציא תוכנת LOGO. מחקריו הובילו לפיתוח Lego Mindstorm, שפתח תחום שלם של צעצועים ללמידה. הוא היה תלמידו הקרוב ביותר של Jean Piaget, שהמציא את תורת ה-constructivism (שעל שמה קרוי בלוג זה). תאוריות אלה מניחות את הלומד במרכז תשומת הלב, כאשר שיטת הלמידה שלו צריכה להיות בדרך שבה יהיה לו הכי קל להתחבר לחומר וללמידה.
היום התקיים יום עיון באוניברסיטת MIT לזכרו, בו דיברו תלמידיו וממשיכי דרכו על הרעיונות שקידם. 

סימור לימד את עצמו דברים שהוא לא ידע ורצה לדעת. הוא שאל והתייעץ.



להלן מעט מהציטוטים ששמעתי בהרצאות שיצא לי לשמע.

Seymour Papert:
"צריך להפיל את מערכת החינוך הקיימת ולבנות אותה מחדש, ובו בזמן לעזור למורים ללמד טוב יותר".
"When we try to teach something, we deprive the learner from the joy of discovery"
"We learn culturally. we cannot help it"
"Connected family" book written late 90' . Invented how connectivity can assist education in the home environment.


Sherry Turkle
Objects of my creation.
אדם נקשר לאוביקט בצורה רגשית הרבה יותר חזקה מאשר לאפליקציה או משהו וירטואלי אחר. אנחנו זוכרים אוביקטים. לכן צריך להשתמש בהם יותר גם בתהליכי למידה.


עידית הראל, יזמית EdTech
הכשרונות קיימים. הלמידה רק צריכה להעצים את הכשרונות האלה. ריקוד, בישול, חוגים, מוזיקה.

Talent exists everywhere.
יבוא יום והילדים ידרשו שהלמידה תשתנה. הם ידרשו ללמוד בעזרת מוזיקה, אחרת פשוט יפסיקו להגיע.


Tod Machover, בנה תוכנית לימודים מבוססת מוזיקה


Paulo Blikstein, פרופסור באוניברסיטה סטנפורד, בית הספר לחינוך
Curriculum doesn't have to be a bad word. Force reviving your curriculum once in 5 years.


Alan Kay
how can we identify and empower powerful ideas forward
אנחנו לא צריכים ללמד מתימטיקה. אנחנו צריכים לבנות פרויקטים שמשתמשים במתימטיקה.


Marvin Minsky
school is the best thing ever invented to keep you from thinking about something important for more than a few minutes.

יום חמישי, 12 בינואר 2017

Google Expeditions: חוויות מציאות מדומה לתלמידים בכתה


Google Expeditions הוא פרויקט נוסף מבית גוגל שמאפשר לבית הספר לרכוש ערכה זולה (יחסית) שבעזרתה ניתן לתת לילדים לצפות ולחוות עולמות ומקומות שאין להם גישה אליהם. למשל: החיים באוקינוס העמוק, פני המאדים או הירח, ארץ אחרת, וכו'. הילד צופה בסרט תלת-מימדי, ויכול להסתכל סביבו, כאילו הוא עומד בנקודה מסויימת ברחוב.

הפרויקט הזה עובד בעזרת טכנולוגיה ששמה virtual reality (מציאות מדומה), שרובכם בטח כבר שמעתם עליה עד עתה. המכשיר נקרא google cardboard.

אז לכל מי שלא הצליח לחשוב על שימוש טוב לטכנולוגיה הזו בכתה, הנה פתרון טוב אחד.

כאן ניתן לרכוש ערכה מלאה.