עקרונות למידה התנסותית יעילה (Tinkering)

חבר'ה ב Exploratorium שבסאן פרנסיסקו עובדים עם ילדים בחוג על "מעגלים חשמליים". הם מעבירים בימים אלה קורס Tinkering באתר Coursera. מתוכו הוצאתי את תוכן הפוסט הזה.

שלושת העקרונות המובילים אותם בפעילות הם:

1. עיצוב הפעילות
1. החפצים בנוים כך שקל להתחיל לעבוד איתם: חבילת סוללות מודבקות למשטח עץ שכבר מחוברות לשני מסמרים, אליהם ניתן להצמיד "תנינים" כדי להעביר את המתח; הנורה גם היא מחוברת כבר לשני מסמרים ואופן דומה ישנם עוד מספר אלמנטים.
2. ערבוב של אלמנטים מוכרים ולא מוכרים: יש שם גם נורה, סוללות, מכשיר ליצירת חשמל (דינמומטר), switch, יוצר סאונד (באזר), פעמון דלת, חיישן אור. וגם כמה צעצועים מפורקים שלא ברור מה הם עושים (הם בעצם מנוע שניתן להפעיל אותו). אלמנט ההפתעה ברגע שמצליחים להפעיל את הצעצוע הוא הדבר שמכריע מדוע כדאי להשתמש בזה 
3. בחירה בין הרבה אלמנטים: יש הרבה סוגים של חפצים והם נראים אחרת (הסוללות שונות בצבעים שלהן, כמו הסוללות שונה, נורות בצורות וצבעים שונים וכו'). הדבר מעצים את יכולת הבחירה של הלומד בתהליך.
4. איטרציות: ניסוי וטעייה נמצא בלב הלמידה של הפעילות הזו.
5. לא צעד אחר צעד: אלא למידה מתוך התנסות. עובד על חוש הסקרנות לדעת ולהבין כיצד דברים עובדים.
6. למידה לא לינארית
7. טעויות כאמצעי ללמידה: אנשים טועים וזה גם מלמד אותם משהו. כאשר אדם מצליח משהו מתוך כשלון ופריצת-דרך, ההעצמה הרגשית ותחושת הסיפוק היא משמעותית פי כמה
2. סביבת הלמידה
1. נוחות: הלמידה ההתנסותית לוקחת זמן, ולכן חובה שללומד יהיה נוח לשבת/ להתנייע בתוך הסביבה, עצמת התאורה וכו'
2. אלמנטים חברתיים: שולחנות גדולים, קבוצתיים ועגולים המאפשרים עבודה קבוצתית
3. אין מקום פיזי למורה
4. מידע או השראה: הצבת אוביקטים, ספרים, וידאו ואמצעים אחרים המרמזים על תוצרי הלמידה, מלמדים באופן ישיר, או מראים מה עוד אפשר לעשות עם אותם האביזרים
3. העברת הפעילות (facilitation)
1. רפלקציה קבוצתית של צוות ההוראה: מה האסטרטגיות הוראה הטובות ביותר 
2. צפייה בלומדים: מה רמת האנרגיה של הלומד, האינטראקציה של הלומד עם אחרים, לתת לרגעי התובנה לבוא לבד. הצפייה מאפשרת לנו ללמוד מתי הזמן הנכון שנתערב
3. למידה מבוססת חיקוי: מלמדים אותם שיטה לעקוב אחר החוטים כדי להבין את המעגל.
4. פיתוח ההבנה
5. כשלון ותסכול כפלטפורמה ללמידה: אחרי שהלומד הצליח משהו, מחליפים את אחד האוביקטים באוביקט זהה מבחינה פונקציונלית אבל שונה מבחינה ויזואלית. בודקים האם הוא הפנים את מהות האוביקט עצמו

Head + Heart = Hands

באחד המפגשים האחרונים של הקורס השיתופי Learning (about) creative learning  מבית קבוצת המחקר Lifelong Kindergarten במדיה לאב של MIT, רואיינו שתי מורות שלקחו את הקורס בשנה שעברה.

רק רציתי לשתף שהשיחה איתן גרמה לי להזיל דמעה והבנתי שאני ממש מתרגש כשאני שומע על מקרים שבהם נופל אסימון לאנשים (מורים ואנשי חינוך בעיקר) בנוגע לכיצד למידה צריכה להראות ולקרות.

גם המעניינת שבהרצאות היא לא למידה פעילה. אפשר לחשוב על עשרות דרכים לעשות את ההרצאה שלך מעניינת ומשתפת את הקהל, אבל הרצאה לעולם לא תהיה מקום שבו לומדים, אלא מקום שבו מעבירים מסר.

המסר המרכזי שאני לקחתי מהוידאו הזה הוא ההשוואה שהמורות עשו בין למידה עבור הראש והידיים ללמידה עבור הלב. הן אמרו שלמידה יצירתית פונה ללב של הלומד כאשר הלמידה המסורתית פונה לראש או לידיים שלהם. הן הציעו סוג של נוסחא: למידה שפונה לראש (ידע) + למידה שפונה ללב (רגש) = למידה שיש בה מספיק כדי להפוך לפרויקט (ידיים).

העקרון הזה מנסח בצורה יפה את חלק מהעקרונות שעליהם מתבסס העסק הטרי של אשתי (לירון) ושלי. היא מסמלת יותר את הצד שפונה ללב בעוד אני פונה לראש ולידע, וביחד אנו מוצאים את הנוסחא לחוויה המתאימה ביותר לקהל היעד של אותו פרויקט/ מסר.

צפייה נעימה ושבת שלום

"דמיון - יצירה - משחק - שיתוף - הפקת לקחים ובחזרה לדמיון, הוא מעגל הלמידה המתאים ביותר למאה ה-21. החל מהגן ועד לבגרות", מישל רזניק

פרופסור מישל רזניק מנהל היום את קבוצת המחקר Lifelong Kindergarten שבMIT Media Lab .

עד היום הוא המציא את הפיתוח הטכנולוגי שהוביל למוצר Lego Mindstorms, פיתח את Scratch (תוכנה ללימוד יסודות התכנות לילדי בית ספר) ותמך בעוד פרויקטים רבים.

הוא תלמידו של סימור פאפרט, מראשוני הקונסטרוקטיביסטים וממשיך את דרכו.

ב-2007 כתב מישל מאמר בשם "כל מה שבאמת הייתי צריך ללמוד (על למידה יצירתית) למדתי (על-ידי התבוננות בילדים) בגן". המאמר מתאר כיצד המעגל הזה של דמיון, יצירה, משחק, שיתוף ורפלקציה מתקיים בגן, ומדוע כדאי לנו להמשיך להתנהל לפיו גם בניהול פרויקטים בחיים ה"רציניים" שלנו.

הפרויקט הנוכחי הגדול הוא קורס מקוון בנושא "למידה יצירתית" שנמצא בשבוע השישי שלו עכשיו. המעגל המדובר נמצא במרכז ההתעסקות, כאשר ישנה התמקדות גם בארבעת המרכיבים של למידה: פרויקטים, תשוקה, עמיתים, משחק (Play).

עדיין אפשר להצטרף לקהילה הגדולה שלומדת מידי שבוע, בונה פרויקטים, משתפת תוצאות ומפיקה לקחים.

משתמשים בWorld of Warcraft בבתי הספר

המשחק World of Warcraft הוא אחד המשחקים הטובים בהסטוריה והמשוחקים ביותר בעולם. 

כעת הוא נכנס גם לכתלי בתי הספר בהנהגתו של לוקס גילספי שהקים אתר שמסייע לכל מורה ללמוד על המשחק ולהטמיעו בתוכנית לימודים.

אחקור קצת יותר ואראה אם אני יכול להפיק יותר מרגליות. למעוניינים ביותר מידע, ניתן ליצור קשר עם אורטל קיריתי.

ריטה פירסון, מורה כל חייה: "כל ילד צריך גיבור"

כהרגלי בשישי בצהריים הקשבתי לריטה (TED), מורה ב40 שנה האחרונות ובת למורים ותיקים. מכיוון שהיא תומכת בדברים שאמרתי כבר רבות, רק אצטט אותה ואמליץ לכם להקשיב להרצאה המלאה, המצחיקה והמרגשת. 

"נטעתי בתלמידי אימרה: 'אני מישהו. הייתי מישהו עוד לפני שהגעתי [לכתה]. אני אהיה אדם טוב יותר אחרי שאעזוב. אני חזק ובעל עוצמות. מגיע לי החינוך שאני הולך לקבל כאן' ".

"מורים צריכים להיות שחקנים ושחקניות מעולים... אנחנו באים לעבודה גם כשאנחנו לא מרגישים טוב ולא בא לנו, ואנחנו מקשיבים למדיניות שאנו לא מסכימים איתה או לא הגיונית לנו - אבל אנחנו מלמדים בכל זאת. כי זה מה שאנו יודעים לעשות הכי טוב."

מורים יקרים, ריטה יכולה להזכיר לכם למה אתם עובדים קשה כל כך! שבת שלום.

"צמצום במבחני הבגרות יגדיל את המצוינות" אומר שר החינוך שי פירון

כאילו קרא שר החינוך את הבלוג שלי בשנים האחרונות (אפילו תגובתו למיכל זולר מזכירה במקצת את שלי :), הוא מתחיל היום שינוי מבני רוחבי במערכת החינוך כולה. מובן מדבריו כמה גדול השינוי שהוא רוצה לעשות.
זהו שינוי מבורך. הקטנת כמות התוכן במבחני הבגרות והקטנת מספרם לצד ביצוע עבודות בגרות יסודיות יותר.
אני מאמין כי זהו מתכון נכון יותר לעיצוב אנשים ממוקדים יותר, מקצוענים יותר, מוכשרים יותר למאה ה21, פחות מפוזרים והרבה פחות משועממים...

אז כל הכבוד, שי פירון! עכשיו אני מאמין בך. החזרת את אמוני ביכולת של פוליטיקאים להתעסק בדברים החשובים באמת. בתור קורא אדוק של יאיר לפיד, זו היתה ציפייה ענקית שלי ממנו וממפלגתו. אתם על המסלול הנכון מבחינתי.
אנא המשך להתייעץ עם אלה שכיוונו אותך והלכו איתך בדרך הזו.

"למה אני צריכה להבחן במבחנים זהים לאלה של חבריי?", או תגובה למכתבה של מיכל זולר

בתחילת השבוע פרץ לעיתונות מכתבה של התלמידה, מיכל זולר, שכתבה על כעסיה על מערכת החינוך במקום לענות על מבחן בספרות. אחת התגובות החשובות שאני קראתי היתה זו של יורם אורעד מרשת שלובים, רשת של מובילי חינוך בארץ.

להלן תגובתי למיכל וליורם.

יורם היקר, עם כל האופטימיות על הכוונות הטובות והמאמצים הרבים המושקעים במערכת החינוך, בכדי להזיז את הפוקוס ללמידה קצת אחרת, אני חושב ששתי ההשערות שהעלת הן קריטיות מאד בתהליך השינוי. אבהיר את כוונתי.

קיימת סתירה בין יעדי מערכת החינוך לבין אופן ההערכה שלהם. אי אפשר לבחון יעדים ערכיים במבחנים, צריך לחשוב על שיטה אחרת; מיומנויות שימושיות אפשר לבחון בדרך קלה יחסית, אך לא עושים זאת עדיין; יעדי ידע רבים כל כך גוזלים מהמערכת תשומת לב רבה מידי... לימוד של יעד חינוכי/ערכי לוקח זמן רב יותר מיעד של ידע תוכני.

כשמערכת החינוך תבין שנדרש שינוי במבנה בחינות הבגרות, אתחיל להשתכנע שהיא מבינה את המשמעות. נצטרך להוריד מכמות המבחנים ו/או כמות התוכן הנדרש לבחינה. בחינת בגרות צריכה לבחון "בגרות" ולא כמות ידע. המערכת ואנשיה צריכים להבין שהורדת התוכן מהבחינות לא תביא בהכרח לחינוך של דור טיפש יותר, משום שאין הדבר תלוי אחד בשני. אם נשקיע בחינוך הערכי עצמו, נאפשר פיתוח של דור טוב יותר.

הנקודה השנייה היא הכשרת המורים. השינוי העמוק שנדרש במסלול הכשרת המורים הוא ברור. צריך להשקיע פחות בתכנים, ויותר בפיתוח המיומנויות של המאה ה21. מורה צריך להיות מחנך. כל מורה, בכל מקצוע. המורה צריך לדעת לנצל את הטכנולוגיה ליעדיו ושימושיו (משחקים, אינטרנט, אפליקציות למיניהן, מכשירים ניידים). המורה צריך להבין את המטרה, היעדים הערכיים אליהם רוצים להביא את הילדים של המחר.

הנקודה שאולי שכחת היא השינוי המבני שצריך להתקיים בבית הספר. בסופו של דבר כרגע ישנה הרבה מאד אחריות על המורה ואין כמעט שיתוף פעולה בין המורים בחינוך הילדים. מורה א' אינו יודע מה קורה לילד א' אצל מורה ב'. בית הספר חייב ליצור וליזום שיתופי פעולה בין המורים, בין בתי ספר, ובין גורמים חיצוניים ברי השפעה ערכית כמו המשפחה, הקהילה, עבודה וכדומה.

תלמידה יקרה, אני מזדהה עם כאביך. הם חלק מהסיבות שהביאו אותי לעולם החינוך ובתי הספר. אני מבטיח לעשות כל שביכולתי לשנות זאת. כולי תקווה שאחרים יבינו שהאומץ שלך הוא יחיד במינו, אך שיש עוד תלמידים רבים שחושבים כמוך ולא אומרים דבר. הם מבטאים את סלידתם בדרכים אחרות. מאחרים/ הולכים למקומות אחרים/ לא משקיעים בלמידה/ נכשלים במבחנים/ מחפשים משמעות במקומות אחרים.