אחרי שקראתי כתבה שכתב
יורם עשת בכלכליסט, הגבתי לו וחשבתי שזה רלוונטי לפרסם את זה גם כאן.
"יורם, הביקורת על מערכת החינוך במקום, ובמיוחד על אופן ההטמעה של המערכות והטכנולוגיות החדשות בה.
יש הכרח קיומי למערכת החינוך להטמיע טכנולוגיה לתוכה, בעידן שבו הטכנולוגיה היא חלק מחייו של הילד מגיל צעיר.
אבל המערכת חייבת לזכור כמה נקודות נוספות.
אחת, היא שהמורה חייב להיות מומחה בשימוש נכון בטכנולוגיה, אחרת הוא הופך להיות לצחוק בכתה.
שנייה, ישנם ילדים שלא מכירים את הטכנולוגיות הללו. לא רק עולים חדשים, אלא גם שכבות עניות, נכים ועוד. תוכנית ההטמעה חייבת להתייחס לכך.
אבל ברמה עמוקה עוד יותר, גם הילדים עם הנגישות הטכנולוגית הגבוהה ביותר אינם מומחים לשימוש בטכנולוגיה. אני לא אוהב לשמוע משפטים כמו "הילדים שוחים בטכנולוגיה" או "הם יודעים למצוא מה שהם רוצים שם". זו טעות רווחת לחשוב שהילד מרגיש בטוח ברשת או שהוא יודע מה הוא עושה שם או אפילו שולט ברשת. אם תבקשו מהילד למצא תשובה לשאלה מורכבת שתכלול ניתוח כמה מקורות מידע או מחקר, מהר תגלו כמה הוא מחפף או "חותך פינות". אם ממש תלחיצו אותו לכתוב תשובה,
הוא אפילו עלול להעתיק (חס ושלום...). יתר על כן, רוב הילדים ישתמשו בכלים אותם הם מכירים, כדי להוכיח שהם יודעים משהו. אבל אם תבקשו מהם להציג תוצר בכלי חדש להם, הם יתנהגו באותו חשש כמו קשיש שרואה עכבר בפעם הראשונה.
לכן בית הספר צריך ללמד את המיומנויות של חיפוש ואחזור מידע ואפיון כלים טכנולוגים לצרכי השימוש הנוכחי. זה צריך להופיע במיקוד של משרד החינוך, למורים ולתלמידים."
עוד על מיומנויות הדרושות לאדם בעידן המידע
אפשר למצוא בפוסט הזה ובספר של גבריאל סלומון משנת 2000,
טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע.
