שמחתי שהגיע היום שבו מתקיים כנס בתחום הקשר שבין משחקים ולמידה שאני לא יודע עליו. שמחתי על זה משום שזה אומר שקורים הרבה דברים בארץ בתחום הזה, שאני כל כך מנסה לקדם בשנים האחרונות.
אז קיבלתי בהבנה כשנאמרו דברים שאני כבר סיימתי לחקור לפני שנים. אחרי הכל מדובר בגילויים חדשים ומעניינים עבור חלק מהאנשים.
הנה אלה שנהניתי מהם קצת יותר:
דודי פלס הציג את ההסטוריה של הגיימר למול ההסטוריה של התלמיד. הוא דיבר על השינויים שנעשו בעולם המשחקים (למשל המעבר מתוכן אפל לתוכן חמוד ונגיש וממשק מסובך לכזה שפשוט להבנה).
הוא תאר את האופן שבו הוא הכניס משחקיות לקורס תכנות שהעביר (גיימיפיקציה) ואת ההשפעה שהיתה לזה על הלמידה בקורס. הוא יצר תרבות ארגונית שבה התלמיד מחפש לעצמו אתגרים לימודיים כדי להרוויח נקודות וכדי להיות טוב מאחרים ברשימה.
אינה בלאו הציגה תוצאות ממחקרים שעשתה בתחום. ניסתה להראות היכן מערכת החינוך טועה בכל הנוגע ללמידה במקוםנשהמשחקים מצליחים בו.
שרית ברזילי המשיכה אותה והסבירה כיצד באופן מעשי אפשר לעצב משחקים לימודיים. עקרון עיצובי אחד הוא שיש ליצור הלימה בין התוכן הלימודי לבין המטרה המשחקית. לא לעטוף את התוכן הלימודי בפיצוצים וכיף, אלא למצא את הכיף בתוכן הנלמד ולהעצים אותו. אני עוסק רבות בעקרון זה.
עקרון שני הוא שיבוץ של המשחק בהקשר לימודי. כלומר במילים אחרות- שצריך לבנות מערך שיעור עם קונטקסט ברור בין הנלמד לשימוש שלו במציאות.
היא הזכירה גם את תאוריית הflow , שאני כל כך אוהב כמובן!
יורם עשת העלה את הנושא, המאד קרוב אלי והשנוי במחלוקת, של האם משחקים שיש בהם אלימות מייצרים אדם אלים.
תמי דובי ערכה מחקר בנושא ובדקה את השינוי ברמת התוקפנות אצל קבוצת שחקנים לאחר משחק במשחק אלים ותחרותי או אלים ושיתופי. היא מצאה מסקנה מעניינת (שאותי לא הפתיעה כלל). היא גילתה שמשחק שיתופי דיכא את רמת התוקפנות שהיתה בהם לפני המשחק. היו עוד כמה מסקנות מעניינות שם אבל אני ממליץ להגיע לכנס צייס הקרוב ולשמוע אותה שם.
2012 מסתכמת אצלי כשנת ה"פיצוץ האקדמי" בתחום החקר הקשר שבין משחקי המחשב ולמידה.
כל המוסדות האקדמיים הגדולים נכנסו לתמונה במחקר בתחום. עכשיו מתקרב עידן העשייה והחיבור לעולם הפיתוח.
את כל התאוריות צריך לעזוב. הגיע הזמן שעולם החינוך יבין שצריך להתחיל לעשות כדי ללמוד.
.jpg)
