חברת Vuzix מייצרת הדרכות בעזרת AR לצבא, שרותים רפואיים ועוד

חברת Vuzix משווקת חומרה ייעודית לצפייה בוידאו באופן אישי: משקפי שמש עם זגוגית אטומה שטבוע בתוכן מסך וידאו. הדבר מאפשר צפייה בוידאו על מסך שנראה כמסך ענק והאזנה למוזיקה בצורה פרטית בלי שאף אחד אחר רואה.

המוצר המעניין באמת שלהם קשור דוקא למציאות המועצמת, וזהו Wrap920, שהוא זוג משקפיים עם עדשות שקופות (כמו משקפיים רגילות) שבתוכן מסך וידאו וגם מצלמת וידאו. ולמה זה כל כך מעניין אתם שואלים? משום שבחיבור פשוט של המצלמה למחשב אפשר לצפות בטכנולוגית המציאות המועצמת וכך להפוך את חווית הצפייה למשהו אמיתי הרבה יותר.

לאחרונה חברת vuzix התחילה להפעיל פרויקטי הדרכה לחברות אחרות, כמו: צבא, שירותי רפואה ואקדמיה. הכשרה של טייסים וטכנאי טיסה, חיילים, מנתחים והענקת טיפול ראשוני בחולה.

מציאות מועצמת בשיעור כימיה בתאילנד

המקרה הראשון שאני מכיר בו שולבה המציאות המועצמת לתוך שיעור בצורה כה משמעותית. כל הכבוד למורים האחראים לשינוי הזה. אני מקווה שהדוגמא הזו תביא לשינוי כזה גם אצלנו.

לכל המעוניין ביצירת פרויקטים כאלה מוזמן לפנות אלי.

נגישות לעיוורים גם בתוכניות ריאליטי

בתוכנית הטלוויזיה Extreme Makeover- Home Edition, סדרה של הABC, לוקחת על עצמה חבורה של מעצבים איכותיים וחברת קבלנות לשפץ את ביתם של אנשים שנבחרו בקפידה. המשפחות נבחרות תחת הסיסמא של "Good things happen to good people", במובן של אנשים שפועלים לטובת החברה ואחרים אך אין להם את האפשרות לשפץ את ביתם.

יצא לי לראות פרק אחד ומאד התרגשתי ממה שראיתי. המעצבים הגיעו לביתו של ג'יימי, שהתעוור לאחרונה והפך אדם מדוכא. בנו בן ה16 חולם לבנות לו עיניים ביוניות שיאפשרו לו לחזור ולראות. בני המשפחה כולם עושים למען אחרים, אבל לא זה העיקר שעליו רציתי להתמקד.

המעצבים התאימו את העיצוב החדש לצרכיהם של דיירי הבית, והנגישו את הבית במיוחד לג'יימי. הכניסה לבית הורחבה ושביל הכניסה נבנה מבטון, בצידי דלת הכניסה הוצבו מזרקות מים קטנות ומעל לדלת נתלה פעמון רוח. כל אלה הורכבו במיוחד כדי לאפשר זיהוי מהיר של דלת הבית על-ידי שמיעה.

בתוך הבית הורחבו חללי המגורים והוצאו קירות ועמודים לא הכרחיים. כל קיר בבית צופה בטקסטורה אחרת הניתנת למישוש. שביל של שטיח עובר בכל חלקי הבית, כך שניתן ללכת עליו ללא חשש של התקלות בחפצים.

מערכת ממוחשבת חכמה לשליטה קולית בכל הבית: בהפעלת מכשירים חשמליים, אזעקה, אורות, גלישה באינטרנט ועוד ועוד. כל זאת כדי להחזיר לג'יימי את העצמאות שלו ולהקטין את התלות שלו באחרים.

החצר עצמה גודרה היטב ומולאה בצעצועים ומשחקים (במיוחד במסלול מיני גולף, המשחק האהוב על אחד מילדי המשפחה).

מעבר לנגישות שהדהימה אותי ברמת הירידה לפרטים, הושקעה מחשבה רבה גם בעיצוב חדרי הילדים. כל ילד קיבל את חדר חלומותיו. הילד שאוהב בעלי חיים קיבל חדר שהוא כמעט גן חיות (מדגמים ולא אמיתי...). הילדה שאוהבת פאזלים קיבלה חדר ורוד שכולו מלא במשחקי פאזל (כרית עם שמה מחולקת לחתיכות פאזל). הבן שרוצה לבנות לאביו את העיניים הביוניות, קיבל חדר עם רובוטים מיוחדים. נוסף על כל אלה התוכנית העניקה למדען המתחיל מלגת לימודים מלאים מטעם אוניברסיטת דרום קליפורניה בארה"ב ללימודי הנדסה. זאת כדי להגשים את החלום הזה שלו.

בקיצור, הוקסמתי. מהמסר, מהביצוע.

הצגת פרויקטי גמר במגמה למדיה אינטראקטיבית בשנקר

הסטודנטים של המגמה לעיצוב מדיה אינטראקטיבית בפקולטה לעיצוב תקשורת חזותית בשנקר הציגו בשבוע שעבר (2 ביולי) את פרויקטי הגמר שלהם מול חבריהם, המרצים שלהם ושלושה מעצבי מדיה אינטראקטיבית ותיקים. כולם חוו דעתם על העבודות שראו, כיאה להצגה סופית מקצועית כפי המתואר בפוסט קודם שלי ("מה לעשות עם התוצרים של התלמידים שלי או פרסום עצמי בעידן הידע"). הצגה זו היתה גם הכנה מקדימה לקראת התערוכה המסכמת של בית הספר כולו, שתערך בין התאריכים 22-29 ביולי, 2009.

הוצגו שם כ15 פרויקטים שרובם הגדול לא באמת עובדים, אך למעשה זוהי כוונת המגמה. להבנתי, מטרת המגמה היא להכשיר בוגרים שיודעים ליצור סביבה אינטראקטיבית בעלת שפה עיצובית אחידה התואמת את המוצר וקהל היעד שלו.

מעבר לקרבה האישית שיש לי למגמה (אחד הבוגרים השנה הוא בן גרעין שלי), אני מוצא שישנה גם חפיפה מקצועית בין תחום הטכנולוגיות למערכות למידה ותחום העיצוב למדיה אינטראקטיבית, בעיקר במישור של עיצוב מנשק משתמש.

לגבי הפרויקטים:

אמנם לא לכולם יש קונוטציה לימודית ישירה, אבל אני מאמין שיש פוטנציאל לימודי ברעיונות כולם. מקווה שאוכל להשיג גם צילומי מסך בקרוב, אך בינתיים תיאור קצר ממה שאהבתי.

1. VUVOX של אייל ריכטר ואפרת בלוססקי.

פרויקט שמתעסק בתרגום של מוזיקה לתצוגה חזותית. המשתמש מנגן בפסנתר המחובר למחשב והצלילים מתורגמים לצבעים וצורות. התוכנה בנויה בקוד פתוח כך שכל אחד יכול להוריד אותה ולהשתמש בה, והיא באמת עובדת.

2. NON HUMANS ARE TASTY של גיא חביב.

משחק מחשב מזאנר משחקי הקזואל בו השחקן עוזר להציל את הגלקסיה מאמפריית ZOD המרושעת. לא הייתי מזכיר את המשחק הזה אלמלא הוא היה עובד באמת (זה עיניין יחודי ביחס לפרויקטים רבים אחרים שהוצגו). אהבתי מאד את העיצוב של המשחק, הסיפור היצירתי שלו ואת מורכבות הביצוע (מדובר בתוכנה המחשבת נתונים פיזיקלים רבים). המנשק של המשחק כולל שימוש בגויסטיק של פלייסטיישן, מה שהופך את כל העסק להרבה יותר מעניין!

שאר הפרויקטים שאציין עכשיו אינם עובדים באמת, אלא הוצגו כקונספטים בלבד.

3. THE FIRST LAW של אנה קוזניצוב.

משחק העושה שימוש בטכנולוגית המציאות המועצמת שמטרתו הטמעת תרבות משחקי המחשב בחזרה אל מגרשי המשחקים מחוץ לקותלי הבית. השחקנים מתחלקים לקבוצות ומשחקים משחק הדומה ל"כבוש את הדגל", שהוכנסו בו שיפורים מעולם משחקי המחשב.

4. FOLEY WORKSHOP של עומר ארליך.

אמני הפולי יוצרים אפקטי סאונד לסרטי קולנוע על-ידי שימוש בחפצים שונים (ולוא דוקא בסאונד האמיתי והמקורי). רובנו למשל מכירים את הגליל שעושה רעש של גשם או ברד כאשר הופכים אותו. אמנות זו נכחדת מהעולם אט אט משום שהיא הופכת יקרה. עומר יצר תוכנה שבאה לחקות את תהליך יצירת האפקטים והלבשתם על קטעי וידאו. אחד המרצים אמר שתוכנה שכזו יכולה להביא לחזרתה של תעשייה שלמה, מכיוון שהתוכנה הופכת את כל התהליכים לזולים הרבה יותר.

המנשק כולל שימוש בשלט Wii.

5. FLOW-ER של ערן איילון.

סביבת עבודה מלאה לחברה כלשהי שמסייעת לעשות סדר בבלאגן. התוכנה מכוונת לאחד את מערכות הארגון כולו למערכת אחת, ובכך מגדילה גם את הפונקציונליות שלה. למעשה הוצג מנשק משתמש למערכת הדומה לשילוב בין ERP וCRM יחד.

נתראה בתערוכה המסכמת של שנקר, בין ה22 ל29 ליולי ב2009.

ילדים בישראל יוצרים משחקי מחשב לימודיים ונהנים מזה. פעם שנייה

בחטיבת הביניים ע"ש מיכאל דורות בראשון לציון נערך בסוף השנה (בחודש יוני 2009) כנס סיכום מסלול משחקי מחשב. כן, כן, זהו הפרויקט השני בארץ שבו למדו ילדים בכתת בית ספר את אמנות הפיתוח והיצירה של משחקי מחשב. (הפרויקט הראשון הוא כמובן הפרויקט של ארגון שיט"ה מקרן קרב). היו אלה ילדים מחוננים, תלמידי כתה ח', שיעל חקושריאן, בוגרת המסלול למשחקולוגיה במכללת בית ברל, הדריכה אותם. במהלך השנה למדו הילדים על התיאוריה שביצירת משחק מעניין ומאתגר, וכמובן שהתנסו בפועל בפיתוח משחקים. מצורפת כתבה באתר GAMER של NANA שראיינה שניים מילדי התוכנית.

הדומה שבין שתי התוכניות הללו: "מפתחים צעירים" של ארגון שיט"ה וזו שבחטיבת הביניים מיכאל דורות, הוא שבשתי התוכניות לומדים הילדים על האמנות והרקע שמאחורי משחק המחשב, ועל דרכים להכניס בו עניין ואתגר. השונה הוא שהתוכנית של שיט"ה מיועדת כרגע לתלמידי הכיתות הנמוכות, בעוד התוכנית השנייה נערכה עם תלמידי כתה ח'. הדבר יכול להביא לתוצאות אחרות והתעסקות בנושאים אחרים. הבדל נוסף הוא בתוכנה שאיתה עובדים הילדים. בתוכנית מפתחים צעירים עבדו במגוון של תוכנות ומנועים: החל מתוכניות האופיס ועד לGame Maker, Role Playing Game maker, וגם בScratch (התוכנה שגם אני ממליץ עליה בעצמי כדי ללמד את עקרונות התיכנות לילדים). בתוכנית של חטיבת הביניים בראשון לציון עבדו עם Game Maker.

הדברים שאמרתי לא מורידים מערכה של אף תוכנית! חשוב לי לציין כי אני מברך כל תוכנית שכזו שתצא לפועל ותסייע בהבאת עולם פיתוח משחקי המחשב אל הילדים של היום. אין לי ספק שהילדים נהנים ולומדים מחוויה שכזו הרבה יותר מסתם לפתח משחק. אני מאמין שהם לומדים לפתח אהבה ותשוקה לדבר שמעניין אותם, ומוכנים להשקיע בו ולהתמיד בו, וזה כשלעצמו דבר מאד לא מובן מאליו בעידן המידע שלנו.

פלאי הטכנולוגיה הישראלית הוצגו בכנס Think-Next 2009 של מיקרוסופט

אתמול ביקרתי בכנס THINK NEXT של חברת מיקרוסופט שבו הוצגו כ50 פירות של פיתוח טכנולוגי ישראליים. ביניהם: משקפים שניתן לראות בהן גם וידאו, שולחן עבודה ומערכת הפעלה חינמים הנגישים ברשת, תוסף לפאוור פוינט המאפשר יצירת מצגות לא-לינאריות מבוססות על מפת מושגים, מערכת חכמה הלומדת את העדפותיך בסרטים וסדרות טלוויזיה ומעניקה לך סרטים נוספים שתאהב, מכשיר סלולרי קטן שיכול להכנס לתוך מגוון מכשירי אלקטרוניקה אחרים ולשנות את מאפייניהם, ועוד פיתוחים טכנולוגים מעניינים בחומרה ותוכנה כאחד.

כמובן שלא כל הפרויקטים עסקו בחינוך (ולמעשה הופתעתי לטובה כשראיתי כאלה שכן :). לא אוכל לסקור כאן את כל מה שהיה שם אבל אלה הפרויקטים שהרשימו אותי במיוחד.

1. דידי ורדי, אדם המציג עצמו כ"מוכר ברגים ומקים מרכז רון ורדי לטיפוח תלמידים מחוננים", הציג מספר מיצגים שבנה בעצמו מחפצים שהוא מוצא ואוסף. המיצגים מלמדים על עקרונות פיסיקליים מגוונים, והעקרון שמוביל את ורדי בבניתם הוא "שיהיה כיף". בניית המיצגים מתבצעת בשיתוף עם הגארג' גיקס של יוסי ורדי, (שהם חברים קרובים שלי), שנמצא בחולון.

2. מחולל המשחקים KUDU של מיקרוסופט מאפשר לילדים לפתח משחקים בעזרת מנשק משתמש מדהים במורכבותו מחד ופשטותו מאידך. הפיתוח והמשחק יכולים להתבצע גם באופן יחידני וגם באופן שיתופי של כמה אנשים בו-זמנית. אני מהמר כי התוכנה הזו תכנס חזק לעולם הילדים כשתצא לאור, ויש לה פוטנציאל אדיר בלימוד הקונספט שמאחורי תיכנות מונחה עצמים.

ילד מדגים את המחולל של KUDU בכנס אחר:

3. אותיות מרקדות לצלילים. מוחמד חוסיין, בוגר המגמה למדיה אינטראקטיבית בשנקר, הציג את פרויקט הגמר שלו שעוסק בשילוב המוזיקה עם הקליגרפיה. תוכנה שיצר, Musink, יודעת לקבל טקסט כלשהו ולכתוב אותו על-פי מנגינה מסויימת. כלומר, לצלילים המתנגנים יש השפעה על מראה האותיות הנכתבות.

4. הקוביה ההונגרית עוברת למציאות אחרת. סטודנטים מאוניברסטית בן גוריון ובצלאל לקחו את הרעיון של הקוביה ההונגרית למקום קצת שונה. תאלצו לחכות לסרט ההדגמה שלהם כדי לראות זאת.

ולסיום סיומת, סרטון שמציג מהפך עתידני בממשק אדם-מכונה בתוך הבית.

ילדים בישראל יוצרים משחקי מחשב לימודיים ונהנים מזה! או מדוע כדאי לשלב פיתוח משחקים בבית הספר?

תוכנית חדשה של ארגון שיט"ה מטעם קרן קרב, פותחת בפני תלמידים בכיתות ג' עד ו' את עולם פיתוח משחקי המחשב הלימודיים. התוכנית, ששמה "מפתחים צעירים", מאפשרת לילדים ללמוד עקרונות בפיתוח המשחקים, לצד לימוד תוכנות לפיתוח כמו: GameMaker, RPG Maker, Scratch וגם תוכנות Office. יש הקפדה על כך שלכל המשחקים תהיה מטרה לימודית ושהם יתעסקו בתוכן, למשל: לימוד אוצר מילים באנגלית, לימוד המיתולוגיה הרומית ואפילו פיתוח מודעות לאיכות הסביבה.

התוכנית רצה זו השנה השנייה' והציגה אתמול את תוצריה בכנס שנערך שלשום במכון הטכנולוגי בחולון. במהלך השנה נאספו מאות משחקים מבין בתי ספר שהתשתתפו בתוכנית השנה, ומתוכם נבחרו 20 משחקים שהגיעו לגמר. שני הזוכים במקום הראשון הם: "חייזרי הסביבה" (שבנו: יערה וסרמן, איה יוחאי וקרן סלודוקין),משחק להעלאת המודעות לאיכות הסביבה שבוצע בסקראצ' ו"משחק מיליונר על חייה של לאה גולדברג" (שבנה אושר נעים), שבוצע בPowerPoint. משחק מעניין נוסף שהיה שם לדעתי הוא משחק ללימוד אוצר מילים באנגלית.

מה שמייחד לדעתי את המשחק "חייזרי הסביבה" משאר המשחקים הוא הסיפור והעלילה שלו שגלשו מחוץ לתחומי המשחק עצמו. כאשר המשחק עצמו בנו

י משלבים פשוטים שבהם השחקן צריך לאסוף זבל או טיפות מים וכו', עלילת המשחק עוקבת אחר חללית חייזרים שומרי סביבה שמנהלים דו-שיח בינם לבין תושבי כדור הארץ. יש למשחק מטרה ברורה (להציל את העולם) והיא מוצגת לשחקן בצורה ברורה. יש השקעה בקטעי מעבר שיצחיקו, ירתקו ויעבירו מסר. תמיד יש על מה לעבוד, אבל המשחק מציג משהו שעדיין לא ראיתי במשחקים לימודיים של ילדים שבדרך כלל מציגים את התוכן בצורה ישירה מאד.

בכנס שיחק הקהל בכל המשחקים ונתן דעתו עליהם. הורים וילדים דיברו על המסר שמאחורי המשחק, הסיפור שלו וגם המשחקיות. לא אחת ראיתי מצבים בהם ילד הסביר להורה מדוע הוא לא מצליח ומה כדאי לו לעשות עכשיו. המצב הזה רק מוכיח טענות שהעליתי בפוסט קודם "מה לעשות עם תוצרי התלמידים שלי? או פרסום עצמי בעידן הידע", שתערוכת תוצרים היא חלק חשוב מאד מתהליך הפיתוח והלימוד של הילדים.

מארגני התוכנית ויוצריה, אמיתי גת ויהודית שוורץ, ומנהלת ארגון שיט"ה, רותם פורת, סיפרו לי שאחד הקשיים המרכזיים שלהם הוא עבודת השכנוע האינטנסיבית שהם צריכים לעשות בבתי הספר כדי להריץ את התוכנית. "ישנם מורים ומנהלי בית ספר שחושבים כי עבודה על משחקי מחשב בולמת את ההתקדמות הלימודית של התלמידים", אמרה רותם.

אני קורא מבמה זו לכל הקוראים הנמצאים בעמדת השפעה: צפו במשחקים האלו ושיקלו מחדש את עמדתכם. שימו לב לשתי הנקודות הללו:

1. התכנים שאיתם התעסקו הילדים הינם תכנים רכים (פיתוח מודעות ל..), עובדות (הסטוריה), וגם פיתוח מיומנויות (פתרון תרגילי חשבון, אוצר מילים באנגלית). חישבו על כך שהמשחק הסופי מציג רק חלק קטן מהתכנים שאותם למדו המפתחים בעצמם במהלך התהליך (שהרי הם צריכים לבחור מה להכניס למשחק ומה לא, והם גם צריכים לבדוק אותו בזה שהם משחקים בו שוב ושוב).

2. המשחק הלימודי הוא המעטפת שעוטפת את התכנים. כדי שהמשחק יהיה גם כיפי המפתחים נדרשים ליצור מעטפת מעניינת לתוכן או למסר שהם רוצים להעביר. כאן נדרשת השקעה רבה של יצירתיות, חשיבה ותכנון, ולא רבות ההפעלות הלימודיות הקיימות היום במערכת החינוך שיוצרות רמת מעורבות כזו בין התלמיד לתוכן.