יום שבת, 6 בספטמבר 2014

למה ״ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד״?, או הצעה לשינוי תפיסה בנוגע למבחני בגרות נפשית

האם כל ילד בן 17 מוכשר לנהוג ברכב (או 16 על אופנוע)? האם כל ילד בן 18 מספיק בוגר כדי להחזיק נשק בצבא? האם ילד בגיל 6 מוכן לכתה א'? האם כל ילד מעל גיל 9 יכול לחצות כביש לבד?

הגעה לבגרות אינה תלויה בגיל

תורת הפסיכולוגיה ההתפתחותית, התורה הרווחת היום לתיאור שלבי ההתפתחות הקוגניטיביים והמוטורים של הילד, טוענת לטווח גילאים רחב עבור זמן נורמלי לכל שלב התפתחותי. כלומר, נמצא כי בין גיל X לגיל Y ילד נורמלי יהיה מסוגל לחצות כביש לבד, אבל המועד שונה בין ילד לחברו. חשוב לזכור כי יש גם יוצאים מהכלל שאצלם יכול לקחת אפילו יותר זמן...
אבל למרות שאנו מבינים כי גיל פיזי אינו מעיד על רמת בגרות, החברה שלנו ממשיכה להתייחס אליו כאמת המידה הראשונה באבחון מוכנות ללמידה חדשה.

ישנם ילדים בגיל 8 שיכולים לנהל משק בית, לדאוג לאחים קטנים, להכין לעצמם אוכל, להגיע הביתה מבית הספר, או משימות אחרות לא סטנדרטיות לילד בגילם. האם אנו יכולים לחשוב על דרך אחרת לבחון בגרות מספקת מאשר הגיל הפיזי?


מבחן בגרות ממוקד וייעודי לכל מטרה

אני רוצה להציע מודל חדש לבחון את מוכנותו של אדם לתהליך למידה חדש לו. ביצוע מבחן בגרות ספיציפי ויעודי לכל מטרה: למשל עבור מי שרוצה (או צריך) לחצות כביש לבד; או עבור מי שרוצה ללמוד נהיגה.
המבחן לא יהיה בהרכח בכתב, אלא להיפך, עדיף שיהיה מעשי. זאת כדי לאפשר קרבה גבוהה למצב המציאותי ולהנגיש אותו לאנשים שלא יכולים לקרוא / לכתוב / בעלי ליקוי למידה כלשהו. 
המבחן צריך להיות בחינם, כדי לאפשר נגישות מלאה לכולם. אך צריך לקבוע פרק זמן מסוים שיש להמתין לפני שנגשים למבחן חוזר, זאת כדי למנוע הטרדה של המערכת, וגם כדי לתת זמן להתבגר...



תלמיד שמבין את משמעות תהליך הלמידה

יצירת מערכת מבחנים כזו יכולה להיות מאפיין טוב יותר למידת הבגרות של אדם. היא יכולה לסמן תרבות רצויה ולהתוות דרך חברתית יותר. רשת מבחני בגרות כזו בהכרח מתגמלת בבסיסה, שכן: ״עכשיו כשסיימתי את המבחן אני רשאי ללמוד נהיגה״. שינוי נוסף הוא העלאת חשיבות הלמידה בעיני התלמיד. תלמיד צריך להרוויח את זכותו ללמוד, ולא יורשה ללמוד רק כי הוא מסוגל לממן את הלימודים.

חישבו על המשמעויות של יצירת מערכת אבחנה שכזו.

  • בית ספר: לא נצטרך לחלק ילדים לכתות של שכבות גיל. נוכל לסדר אותם לפי רמת המוכנות שלהם ללמידה של תוכן מסוים. בצורה כזו נקטין את הגיוון של התלמידים, מה שמאפשר להגדיל את הרלוונטיות של התוכן עבורם.
  • שיוויון מערכתי: המערכת מאפשרת קידום והכרה חברתית גם לאלה שקשה להם כלכלית. יכול להיות מצב שאדם כלשהו מוכן רגשית לנהל עסק/ ללמוד באקדמיה/ לעבוד במקצוע מסוים, אך אין לו אפשרות לממן זאת. המבחנים הללו מאפשרים לו להוכיח לגורמי מימון חיצוניים (בין אם זה בנק, גופי מימון פרטיים או מלגות אקדמיות) שהוא אכן בנוי לזה ושיספק תמורה להשקעה בו.
  • מגזר עסקי: המערכת מעצימה סוכני משאבי אנוש ונותנת להם כלים נאמנים יותר לאבחון מסוגלות, כישורים חבויים וגלויים כאחד, ותכונות אופי רלוונטיות.

תארו לעצמכם שאתם עכשיו יכולים לבקש מבעל העסק שאתם עובדים מולו "תעודת הכשר בגרותית" ליכולותיו המקצועיות והניהוליות. כיצד האבחנה בתעודה שכזו תשנה את רמת הבטחון שלכם באדם שמולכם וביכולתו לבצע את העבודה? איזה כישורים תרצו לראות כתובים ואילו תכונות אופי לא תרצו לראות שם?

תשובות לשאלות אלה יעניקו לנו בסיס תאורטי מוצק יותר בבניית מבחני אישיות שכאלה.
שיהיה לנו בהצלחה.