יום רביעי, 25 בדצמבר 2013

"למה אני צריכה להבחן במבחנים זהים לאלה של חבריי?", או תגובה למכתבה של מיכל זולר


בתחילת השבוע פרץ לעיתונות מכתבה של התלמידה, מיכל זולר, שכתבה על כעסיה על מערכת החינוך במקום לענות על מבחן בספרות. אחת התגובות החשובות שאני קראתי היתה זו של יורם אורעד מרשת שלובים, רשת של מובילי חינוך בארץ.
להלן תגובתי למיכל וליורם.

יורם היקר, עם כל האופטימיות על הכוונות הטובות והמאמצים הרבים המושקעים במערכת החינוך, בכדי להזיז את הפוקוס ללמידה קצת אחרת, אני חושב ששתי ההשערות שהעלת הן קריטיות מאד בתהליך השינוי. אבהיר את כוונתי.
קיימת סתירה בין יעדי מערכת החינוך לבין אופן ההערכה שלהם. אי אפשר לבחון יעדים ערכיים במבחנים, צריך לחשוב על שיטה אחרת; מיומנויות שימושיות אפשר לבחון בדרך קלה יחסית, אך לא עושים זאת עדיין; יעדי ידע רבים כל כך גוזלים מהמערכת תשומת לב רבה מידי... לימוד של יעד חינוכי/ערכי לוקח זמן רב יותר מיעד של ידע תוכני.
כשמערכת החינוך תבין שנדרש שינוי במבנה בחינות הבגרות, אתחיל להשתכנע שהיא מבינה את המשמעות. נצטרך להוריד מכמות המבחנים ו/או כמות התוכן הנדרש לבחינה. בחינת בגרות צריכה לבחון "בגרות" ולא כמות ידע. המערכת ואנשיה צריכים להבין שהורדת התוכן מהבחינות לא תביא בהכרח לחינוך של דור טיפש יותר, משום שאין הדבר תלוי אחד בשני. אם נשקיע בחינוך הערכי עצמו, נאפשר פיתוח של דור טוב יותר.

הנקודה השנייה היא הכשרת המורים. השינוי העמוק שנדרש במסלול הכשרת המורים הוא ברור. צריך להשקיע פחות בתכנים, ויותר בפיתוח המיומנויות של המאה ה21. מורה צריך להיות מחנך. כל מורה, בכל מקצוע. המורה צריך לדעת לנצל את הטכנולוגיה ליעדיו ושימושיו (משחקים, אינטרנט, אפליקציות למיניהן, מכשירים ניידים). המורה צריך להבין את המטרה, היעדים הערכיים אליהם רוצים להביא את הילדים של המחר.

הנקודה שאולי שכחת היא השינוי המבני שצריך להתקיים בבית הספר. בסופו של דבר כרגע ישנה הרבה מאד אחריות על המורה ואין כמעט שיתוף פעולה בין המורים בחינוך הילדים. מורה א' אינו יודע מה קורה לילד א' אצל מורה ב'. בית הספר חייב ליצור וליזום שיתופי פעולה בין המורים, בין בתי ספר, ובין גורמים חיצוניים ברי השפעה ערכית כמו המשפחה, הקהילה, עבודה וכדומה.

תלמידה יקרה, אני מזדהה עם כאביך. הם חלק מהסיבות שהביאו אותי לעולם החינוך ובתי הספר. אני מבטיח לעשות כל שביכולתי לשנות זאת. כולי תקווה שאחרים יבינו שהאומץ שלך הוא יחיד במינו, אך שיש עוד תלמידים רבים שחושבים כמוך ולא אומרים דבר. הם מבטאים את סלידתם בדרכים אחרות. מאחרים/ הולכים למקומות אחרים/ לא משקיעים בלמידה/ נכשלים במבחנים/ מחפשים משמעות במקומות אחרים.