יום שני, 23 בספטמבר 2013

סיכום כנס משחקים וחינוך שארגנו עמותת משחקי התפקידים ועמותת מפתחי המשחקים בישראל 2013


היום התקיים כנס נוסף בתחום האהוב עלי. החידוש הפעם היה שכל המרצים היו מורים, וכולם עשו (או עושים) שילוב כלשהו של משחקים בכתה, לוא דוקא משחק דיגיטלי. בגלל שמארגני האירוע קשורים חזק בעולם פיתוח המשחקים, נכחו בחדר לראשונה גם יחסית הרבה אנשים מעולם התוכן הזה (בכנסים שנערכו בשנת 2012 נכחו בעיקר אנשי חינוך ולא אנשי פיתוח ועיצוב משחקים).

להלן סקירת ההרצאות (למי שהפסיד את הכנס) ולבסוף מה לקחתי אני מהכנס.


פתחה פרופ' מיקי רונן, שמנהלת את המחלקה לטכנולוגיות למידה (אצלה רכשתי את התואר הראשון שלי). מיקי התמודדה עם האתגר להגדיר מהו משחק לימודי, והעלתה את השאלה של משמעותו ואיך הוא בנוי.
בכל הנוגע לשילוב משחקים, היא הציעה ראשית להגדיר את המטרה/ות הלימודיות, ורק אחר כך לעצב (או לחפש) משחק שיתאים לכך. היא טענה שזה הרבה יותר נבון מאשר למצא משחק מגניב, ואז לנסות לשלב אותו לתוך השיעור. היא המליצה לשקול האם בכלל כדאי להשתמש במשחק או שישנה אופציה טובה יותר/ זולה יותר/ פשוטה יותר. 
מיקי הציגה בקצרה את הקונספט של מנועי משחקים, שהם תוכנה המאפשרת למורה/הורה להכניס תוכן משלו לתוך מנגנון משחקי קיים שעובד ללא ידע בתכנות (למשל לשחק פקמן שאוסף אותיות עבריות במקום לאסוף את הנקודות). מיקי דיברה על הקונפליקט שבין יצירת משחק בקלות ובמהירות בעזרת מחולל פשוט (כמו Zondle) למול חוסר ההקשר בין המשחק לבין התוכן. ישנם משחקים ומנועים מורכבים יותר (כמו Unreal, CryEngine, Kodu ועוד רבים) המתאימים עצמם לסוג משחקיות מסויים, אבל זמן הפיתוח בהם ארוך הרבה יותר. 




הרצאתו המאלפת והמקסימה של ג'ון האנטר, מורה שהמציא משחק מורכב כבר ב78', המכיל את כל בעיות העולם ומאתגר את התלמידים למצא להן פתרונות

זיו קיטרו, שעד לאחרונה ניהל את אחת התוכניות ללימוד פיתוח משחקים בארץ, אתגר את הקהל לחשוב על יצירת חוויה רגשית במשחק. הוא הדגיש כי ניתן ללמד הכל בעזרת משחקים: כל תחום תוכן וכל נושא ערכי או רגשי. זיו התרגש מהרעיון של שילוב כוחות בין אנשי ההוראה למפתחי המשחקים על מנת לפתח משחקים המתמקדים בתחומי תוכן לימודיים יותר (רעיון שבחו"ל כבר הבינו אותו ב2005-6, אז התקיימו כנסים גדולים והגדול ביניהם היה Summit for Educational Games). את המטרה הזו אני מוביל ודוחף בארץ מאז, וקהילת אנשי החינוך כבר הפנימה אותה (הוכחה לזה היא שנת 2012 בה היה פיצוץ של כנסים בתחום הקשר בין חינוך ומשחקים בכל האוניברסיטאות הגדולות והארגונים המובילים את החינוך בארץ). שימחה אותי מאד העובדה שמפתח משחקים מוביל, כמו זיו, מתלהב מהרעיון גם כן, מכיוון שזה אומר שאחרים יבואו אחריו.



סרטון פתיחה למשחק MineCraft

דודי פלס, מפתח משחקים ומרצה בסמינר הקיבוצים על פיתוח משחקים, דיבר על שילוב משחקים בכתה. אחרי שהכריח מורים לשלב משחקים בכתות, הם התלהבו מההתנסות וטענו שימשיכו. ההתנסות עצמה לא היתה תמיד מושלמת והיו בעיות (משמעת, ערכיות, ועוד), אך הנקודות החיוביות היו הרבה יותר משמעותיות מנקודות האופל...
הוא המליץ על קריאת המחקר הזה, הסוקר משחקי מדף טובים היעילים לניצול בכתה:
Ritzhaupt, A. D., Gunter, E., & Jones, J. G. (2010). Survey of commercial off-the-shelf video games: Benefits and barriers in formal educational settings. International Journal of Instructional Technology and Distance Learning, 7(5), 45-55.
הוא המליץ לקהל לשחק במשחק MineCraft והדגיש את הmod החינוכי שלו MineCraftEDU


איתי גרייף, מורה הנעזר במשחקי תפקידים "בערמה" בכתה. איתי מסביר שמשחק תפקידים (או "מבוכים ודרקונים") זה בדיוק אותו דבר כמו משחק ה"נדמה לי" של ילדים בגן. כשהילד אומר "אבא, אני אבשל לך לאכול בכאילו", לכולם ברור שהאבא צריך לאכול את האוכל בכאילו ולהנות ממנו...
בכתה איתי לא אומר שהולכים לשחק משחק, אלא הוא פשוט משתמש בכלים משחקיים כדי להכניס מורכבות, כיף ואתגר לשיעור. הוא נותן לילדים תפקיד לשחק והם נענים לאתגר הזה בקלות.

יעל חקשוריאן, מורה לפיתוח משחקי מחשב בחטיבת הביניים "ראשונים" בראשון לציון כבר שש שנים, דיברה על הצעדים והשלבים בקורס שלה לפיתוח משחקים:
  1. מציאת רעיון למשחק
  2. בניית סיפור ודמויות
  3. תכנון המשחק: חוקים, מעבר בין מסכים, בניית תרשים זרימה
  4. כתיבת מסמך אפיון
  5. להבין איזה מקצוע/תחום הילד אוהב: מתוך התנסות בתחילת הקורס, להחליט מה ההתמחות של כל אחד
  6. עבודה בצוות
  7. ניהול דיון: הצגת הרעיון מול חברי הצוות ומול הכתה
  8. משוב בונה: אחד טוב ואחד לשיפור רק עם הצעת יעול
  9. התנהלות בעידן המחשב בצורה קבוצתית: שיתוף קבצים, שמירה וגיבוי
  10. ויתורים בפרויקט כדי לעמוד בזמן
  11. לחלוק משאבים
  12. לעזור בין הקבוצות ובתוך הקבוצה
  13. בדיקות משתמשים: כתיבת מסמך הנחיות לבדיקות, כל קבוצה בודקת עבור אחרת
  14. הפקה: שיווק, מצגת, הצגה לקהל
סגנון הלמידה הזה של למידה מבוססת פרויקט הוא בהחלט אחד מסגנונות הלמידה של העתיד, והוא מאפשר לתלמידים ללמוד כישורים הכרחיים תוך כדי הלמידה עצמה. דיברתי על עקרון זה רבות בעבר ויעל עושה זאת בצורה נפלאה עם הילדים שלה.

טלי לרנר, מורה שהנחתה משחק תפקידים עם 150 משתתפים (ילדים) סיפרה על ההתנסות. הנושא היה משטרים בעולם (מסתבר שזה נושא שעניין הרבה מהילדים האלה). בהתחלה הם קיימו דיון בנושא.
אחר כך קבוצות חולקו לפי ארצות, כל אחת עם המשטר שלה. נקבעו בעלי תפקידים: כל ילד קיבל דמות עם מאפיינים, רצונות ורקע. הילד נדרש לשחק את הדמות שלו ולהגשים את הרצונות שלה.
לאחר כמה שעות, התקיימה עצירה לקיום דיון מחודש על משטרים ועקרונות של קבלת החלטות בכל משטר. דיון זה היה כבר ברמה גבוהה יותר מדיון הפתיחה. השחקנים החלו בעצמם לשים לב לבעיות המתעוררות ולשאלות חדשות הנוגעות בסדרי עדיפויות, חברה מול מדינה ועוד. 
מיכאל גורדין, יו"ר עמותת משחקי תפקידים בישראל (ואחד ממארגני הכנס) היה זה שסייע לטלי בבניית המכניקה הבסיסית של משחק התפקידים הזה. הוא הסביר כמה מדינות יש להרכיב, עם אילו מאפיינים ואילו סוגים של בעיות. הוא גם המליץ על הכללים הבסיסיים של המשחק. מומלץ להתייעץ איתו אם רוצים לערוך משחק תפקידים גדול בבית הספר (או בשכבה).

נגה לביא מהמכון הטכנולוגי בחולון הציגה עוד כמה מהפרויקטים שפותחו במחלקה לטכנולוגיות למידה. היא הסבירה כיצד אפשר להשתמש בהם כדי לפתח פעילויות לימודיות משחקיות כבר עכשיו. הפרויקטים פתוחים לשימוש למטרות חינוכיות.

תום סיון, מורה וחונכת אישית, סיפרה על חוויה אישית חיובית שלה עם תלמיד שהמערכת סימנה אותו ככשלון, אבל בעזרת משחק תפקידים תום הצליחה להחזיר אותו לתלם. הילד חזר להאמין ביכולת שלו ללמוד והוא המשיך לעבוד קשה עד היום. תום המשיכה להשתמש במשחקי תפקידים בכתות גדולות יותר. 
היא למדה שסיפור האגדה מוציא את החרדה מהלמידה. המליצה לגוון משימות ולשלב תכנים, כדי לאפשר התרעננות מתוכן ושעמום שעלול להווצר מפעולה רפטטיבית החוזרת על עצמה יותר מידי. 
תום נתתה טיפ בנוגע לשילוב הילד שנשאר בצד בזמן עבודה קבוצתית כזו. "לפעמים יש ילדים שפשוט לא מתחברים לקבוצה", היא אומרת. "אז אני פשוט נותנת לו את הכלים והיכולות כדי שיחייבו אותו להשתלב ולקחת חלק!". למשל לתת לו למצא חרב חזקה מאד או כלי שאם מפעילים אותו יחד עם קסם מסוים זה מעצים אותו מאד. חברי הקבוצה שלו ילחצו עליו פתאום להצטרף לדיון ולמשחק. כך משנים דינמיקה קבוצתית, כל הכבוד. 


לסיכום, זו הפעם הראשונה שרק מורים מרצים בכנס שמדבר על משחקים, וזה היה כיף לראות. אנחנו נמצאים בתקופה שבה ממש אפשר לראות את התחום הזה קורם עור וגידים. חברות סטארטאפ קמות, אוניברסיטאות מתעוררות, חוקרים ואקדמאים עושים דוקטורט בנושא, כנסים בפיתוח וכו'.

אז מה אני לקחתי מהכנס זה?

  1. מתגבשת לנו כאן קהילה קטנה של אנשי חינוך ואנשי פיתוח משחקים שכן מעוניינים לשנות את המצב. אנשי החינוך נדרשים להביא תכנים שקשה ללמד אותם או שמשעמם ללמוד אותם. אנשי פיתוח המשחקים יצטרכו לחשוב על פתרונות משחקיים לאתגרים הללו.
  2. עלה הצורך מהרבה משתתפים לעשות סדר בבלאגן ולהגדיר מושגים בעולם המשחקים. מהו משחק? מהו צעצוע? מהי משחקיות או מכניקת משחק? מה הסעיפים במסמך עיצוב משחק? איך בונים שלב? האם צריך תמיד שהדמות שלי תמות? בנושא זה בניתי מצגת שהעברתי חלק ממנה למט"ח. אשמח להעביר אותה בהרחבה לכל קהל אחר שהנושא מעניין אותו. איזה סוגי משחקים יש בעולם? באיזה זאנר אפשר להשתמש לאיזה מטרות לימודיות?
  3. צורך נוסף שעלה מהמשתתפים הוא לאגד מצבור של משחקים לימודיים, משחקי מדף שניתן להשתמש בהם בקלות בכתה ובאיזה נושאים, מחקרים וחוקרים אקדמיים העוסקים בתחום וחוקרים את התחום. כלומר, מעין מאגר אקדמי ופרקטי בתחום הזה. אז עד שנקים מאגר ידע כזה, ניתן להעזר בכמה מקורות:
    1. הויקי של המשחקים הרציניים המנוהל על-ידי צוותו של פרופ' שיזף רפאלי (ואני מסייע בזמני הפנוי לצבירת הידע שם).
    2. פורטל מס"ע של מכון מופ"ת ורשת שלובים המנוהלים על ידי הצוות המסור של מכון מופ"ת ומשתדלים לעדכן בכל החידושים בתחומי החינוך באופן כללי.
    3. מתבגשת קבוצת שילוב משחקים בחינוך והוראה בפייסבוק והיא כבר מונה כ1000 חברים. בקבוצה נעדכן בחידושים בתחום הזה, עצות וטיפים לשילוב והטמעה של משחקים בשיעור. 
    4. בבלוגים של המרצים המפתחים (יעל חקשוריאן, דודי פלס וגם בלוג זה) יש בהם המון מידע. חפשו בהם כדי למצא מחקרים אקדמיים בתחום המשחקים. אנקדוטה: דודי פלס כבר כתב דוקטורט בנושא המשחקים וכנראה שיש לו סקירה אקדמית מקיפה (אני מקווה :)
  4. מהו תהליך פיתוח משחק? מה הוא מצריך? כמה זמן זה יקח וכמה כסף? ללא הבנת תהליך הפיתוח של המשחק, אנשי החינוך לא יוכלו לקחת חלק מצוות פיתוח. מאיתנו, המפתחים, נדרשת עבודת הסברה גם בתחום הזה.

אז עד המפגש הבא, אני מאתגר את כל המורים ואנשי החינוך לחשוב ולספר לנו על נושאים שקשה לכם במיוחד ללמד אותם או שהם משעממים במיוחד. ואני מאתגר את המפתחים להתחיל לחשוב על פלטפורמות פיתוח שיאפשרו פיתוחים קלים וזריזים של רעיונות וקונספטים למשחקים בחלוקה לפי סוגי תוכן: מקצועות הומניים ומקצועות מדעיים.
שיהיה לכולנו בהצלחה!

2 תגובות: